יב כתב הרמב"ם בסוף פרק חמישי: מנהג פשוט בכל ישראל שאין נופלין על פניהם בשבת, ויום טוב, וראש השנה, וראש חודש, וחנוכה, ופורים. ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים, ולא בערבית שבכל יום. ויש יחידים שנופלים בערבית. וביום הכיפורים נופלים על פניהם בכל תפילה ותפילה, מפני שהוא יום תחינה ובקשה ותענית. עד כאן לשונו. ואנחנו לא ידענו ולא שמענו מנהג זה לומר תחנון ביום הכיפורים, וגם יחידים שיפלו בערבית. וכתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ו: נהגו שלא ליפול על פניהם בחמישה עשר באב, ולא בחמישה עשר בשבט, ולא בראש חודש ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה. ויש אומרים גם במנחה שלפניו, וכן נוהגין. ובפורים אין נופלים על פניהם, ובל"ג בעומר אין נופלים. וכן בערב יום הכיפורים, וכן בערב ראש השנה אפילו שחרית. ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן, ולא בתשעה באב, ולא בין יום הכיפורים לסוכות, ולא מתחילת ראש חודש סיון עד אחר שבועות. עד כאן לשונו. ויש מקומות שאין נופלין אחר שבועות שבעה ימים, מפני שיש לחגיגתו תשלומין כל שבעה (מגן אברהם סעיף קטן י"ח). ופסח שני לא חשבו והוא פלא, ומנהג הספרדים שלא ליפול בו. ויש נוהגים שלא ליפול מן אחר סוכות עד אחר ראש חודש מרחשון, מפני שרוב ימי החודש היה בלא נפילת אפים. ואינו עיקר. ודע שבל"ג בעומר יש ליזהר מאוד. ומעשה בגדול אחד שהיה רגיל כל יום לומר "נחם" בתפילה, ואמרה גם בל"ג בעומר ונענש (מגן אברהם סעיף קטן י"ג בשם כוונות). ודע דמדברי רבותינו בעלי השולחן ערוך מבואר דבמנחה שלפני חמישה עשר באב, וחמישה עשר בשבט, ול"ג בעומר, ופורים – נופלים, שהרי כתבו מפורש רק על ראש חודש וחנוכה. ומנהגינו אינו כן כידוע.
12 The Rambam wrote at the end of chapter five: It is a widespread custom among all of Israel that they do not fall on their faces on Shabbat, festivals, Rosh Hashanah, Rosh Chodesh, Chanukah, and Purim; nor at mincha on the eves of Shabbat and festivals, nor at maariv every day. There are individuals who fall [on their faces] at maariv. On Yom Kippur they fall on their faces at every prayer, because it is a day of supplication, petition, and fasting. Thus far his words. We have neither known nor heard of this custom to say tachanun on Yom Kippur, nor of individuals who fall at maariv. Our rabbis, the authors of the Shulchan Aruch, wrote in section 6: The custom is not to fall on one's face on the fifteenth of Av, nor on the fifteenth of Shevat, nor on Rosh Chodesh nor at the mincha before it, nor on Chanukah. Some say also at the mincha before it, and so is the custom. On Purim we do not fall on our faces, and on Lag B'Omer we do not fall. Similarly on erev Yom Kippur, and on erev Rosh Hashanah even at shacharit. It is a widespread custom not to fall on one's face throughout the entire month of Nissan, nor on Tisha B'Av, nor between Yom Kippur and Sukkot, nor from the beginning of Rosh Chodesh Sivan until after Shavuot. There are places that do not fall for seven days after Shavuot, because its celebration has make-up days for all seven [days] (Magen Avraham subsection 18). They did not count Pesach Sheni, which is surprising, though the Sephardic custom is not to fall on it. Some have the custom not to fall from after Sukkot until after Rosh Chodesh Cheshvan, since most days of the month were without falling on the face. This is not the essential position. Know that on Lag B'Omer one must be very careful. There was an incident with a certain great person who was accustomed every day to say "Nachem" in prayer, and said it also on Lag B'Omer and was punished (Magen Avraham subsection 13 in the name of Kavvanot). Know that from the words of our rabbis, the authors of the Shulchan Aruch, it is clear that at mincha before the fifteenth of Av, the fifteenth of Shevat, Lag B'Omer, and Purim—we do fall, since they wrote explicitly only regarding Rosh Chodesh and Chanukah. Our custom is not like this, as is known.