א שלושה שאכלו כאחד, ושכחו לזמן, ובירך כל אחד לעצמו – בטל מהם הזימון. ואין יכולים לברך ברכת הזימון עוד, דאין זימון למפרע. כלומר: דהזימון הוא קודם שארי הברכות ולא אחר כך, והוה מעוות לא יוכל לתקון. וכן אם ברכו שנים מהם. אבל אם רק אחד מהם בירך – יכולים השנים לזמן עמו; דכיון דגם הוא נתחייב בזימון, ורוב החבורה עודם לא בירכו, מקרי שהזימון הוא כסדר ולא למפרע, דאזלינן בתר רובא. והוא לא קיים מצות זימון, דאין זימון למפרע. ושמא תאמר: איך יאמר "ברוך שאכלנו משלו", הלא כבר בירך על אכילתו? דאינו כן, דכיון דלא בירך כהלכה – לא גרע מאכל עלה של ירק. ולכן אפילו מאן דסבירא ליה דאין מצרפין עלה של ירק, הא עדיפא מינה כיון דלא בירך כהלכתו. (כן נראה לי בטעם הדבר. וזה שכתב הטור דלא גרע מעלה של ירק, אינו טעם על הזימון כמו שכתב המגן אברהם סעיף קטן א', אלא על מה שאומר "שאכלנו משלו". וכן הוא להדיא בטור. ולפי זה עולה טעם הדין כהוגן. והגר"ז טרח בזה, ולפי מה שכתבתי הטעם מובן. ודייק ותמצא קל.) (וכבר נתבאר בסימן הקודם דכשאחד זימן עם אחרים – ביטל מהשנים מצות הזימון. ואסור לעשות כן, עיין שם.) (הרי"ף השמיט דין זה, ולא נודע טעמו.)
1 Three people who ate together and forgot to perform zimun (the invitation to communal Grace after Meals), and each recited birkat hamazon individually, have forfeited the opportunity to recite zimun, since it cannot be done retroactively—it must precede the individual blessings, not follow them, and once missed, it is considered a distortion that cannot be corrected. The same applies if two of them have already recited birkat hamazon, but if only one has done so, the other two may still perform zimun with him, because he was also obligated and the majority of the group has not yet recited, so it is considered to be in proper sequence. He has not fulfilled the mitzvah of zimun, since it cannot be done after the fact, and although one might ask how he can say “Blessed is He from Whose food we have eaten” if he already recited a blessing, the answer is that since he did not do so properly—without zimun—it is no better than someone who ate a mere vegetable leaf, and therefore even according to the opinion that such a person cannot be counted for zimun, this case is better, as he did not fulfill his obligation properly. This seems to be the reasoning, and what the Tur wrote—that it is no worse than a vegetable leaf—is not a justification for zimun, as the Magen Avraham explains, but rather a justification for saying “from Whose food we have eaten,” which is clearly the Tur’s intent, and accordingly the reasoning behind the ruling is sound. The Vilna Gaon struggled with this issue, but based on this explanation, the reasoning is clear. It was already explained in the previous section that when one person performs zimun with others who have not yet recited birkat hamazon, he causes the others to lose the mitzvah of zimun, and it is forbidden to do so. The Rif omits this ruling, and the reason for his omission is unknown.