ה הנכנס למוד את גורנו אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתשלח ברכה בכרי הזה", שהיא תפלה על להבא. התחיל למוד אומר: "ברוך השולח ברכה בכרי הזה", לפי שהוא מובטח שתהיה ברכה. מדד ואחר כך בירך - הרי זה תפלה שוא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הנעלם מן העין כדי שלא יהא נראה להדיא כנגד הטבע ממש, דרוב נסים הם נסתרים. והנכנס למרחץ ובמרחצים שלהם שהיתה נסוקת מתחתיו והיו בסכנה תמיד, אומר: "יהי רצון מלפניך ד' אלקי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום, ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא", וכשיצא בשלום אומר: "מודה אני לפניך ד' אלקי שהצלתני מהאור הזה". ועכשיו לא נהגו בזה, דהתנור עומד מן הצד וליכא סכנה (ב"ח וט"ז ומג"א), וכן הוא להדיא בירושלמי דפרק י' דברכות. והנכנס להקיז דם אומר: "יהי רצון… שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה", ולאחר שהקיז יאמר: "ברוך רופא חולים", ויש מי שאומר בשם ומלכות (ט"ז סק"ג), וגם ברמב"ם הוא בשם ע"ש (וכן כתב הבית יוסף בשם הסמ"ג). ונכון שכל רפואה שנוטל יאמר: "יהי רצון מלפניך ד' אלקי שתהא זה לי לרפואה", וכן נוהגין המדקדקים. ולעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד". כללו של דבר: לעולם יתפלל אדם על העתיד ויבקש רחמים מלפניו יתברך ויתן הודאה על העבר, ויודה וישבח כפי כחו, וכל המרבה להודות לד' הרי זה משובח, וכמאמר הכתוב: "טוב להודות לד' ולזמר לשמך עליון”.
5 ...One who goes in to measure his grain should say: 'may it be Your will, Hashem my God, that you send blessing for my stalks', since this is a blessing regarding the future. When he has begun measuring, he says: 'blessed is He who sends his blessing for my stalks', since he trusts that there will be blessing. One who has measured and then blesses has uttered a vain prayer, since blessing is only found for something that cannot be seen, so that it will not seem as though it is really going against nature, since most miracles are hidden ones. One who enters a bathhouse (their bathhouses had fires under them and were a constant danger) should say: 'may it be Your will, Hashem My God, that you allow me to enter in peace and leave in peace, and that you save me from this fire, and similarly in the future'. When he has exited peacefully, he should say: 'Thank You Hashem, My God, for saving me from this fire'. We are no longer accustomed to this, since the fire is now to the side and is not dangerous (Bach, Taz, Magen Avraham). This is explicit in the Palestinian Talmud in the 10th chapter of Berachot. One who lets blood should say: 'May it be Your will..that this matter will be advantageous to my health, since you are a free doctor'. After you let blood, say: 'Blessed is the healer of the sick'. Some say to say it with God's name and kingship (Taz, #3 and Maimonides, as well as the Beit Yosef in the name of the Semag). It is proper to say before every healing: 'May it be Your will, Hashem My God, that this will be healing for me'. This is how the punctilious act. One should accustom himself to say: 'All that the Merciful One does is for good'. The principle is that one should always prayer for the future and beseech for mercy before Him, may He be blessed, and he should give thanksgiving for the past, thanking and praising according to his capacity. The more praise one accords to God, the better. This is like it says in the verse: 'it is good to praise God, and to sing your exalted name'.