יד וגם אין לומר שלא התירה התורה רק ביטול, ולא בדיקה. שאינו מהסברא כלל: והרי בכל איסורי הנאה, כמו באשרה ועבודת כוכבים – צותה התורה רק בדיקה, כדכתיב: "אבד תאבדון…". אלא ודאי דלהקל בחמץ באת תורה, שדי בביטול. אבל פשיטא שגם בדיקה הוא בכלל "תשביתו", שמי שאינו רוצה בביטול, או שאינו יכול לכוין לבו לביטול – יבדוק כל המקומות שמכניסין בהם חמץ, ויבערם מן העולם: או בשריפה, או בשארי דברים, כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא. ואחר שבדק כל המקומות, אפילו אם אחר כך נמצא חמץ – אינו עובר מן התורה. שהרי סמכה תורה על החזקות (ר"ן שם), ועשה כל מה שצריך, ואינו אלא כאנוס. ונמצא שמן התורה יכול לעשות אחד משני הדברים: או הבדיקה או הביטול, ויוצא ידי חובתו.
14 Additonally, one cannot say that the Torah permitted [with the word "tashbisu" (Ex. 12:15)] *only* bitul but not searching [and destroying], because that would be completely illogical. Because in all instances where benefit is prohibited, for example, the Asheira tree, or [other items of] idolatry, the Torah instructs us only to search [and destroy] as it is written "you shall definitely destroy..." (Deut. 12:2). Rather, the Torah certainly is being lenient in the case of chometz, such that bitul [on its own] is sufficient, but obviously, searching [and destroying] are also included in "tashbisu". [Therefore,] one who does not wish to use bitul, or is unable to concentrate sufficiently, can search in all the places into which chometz was brought, and destroy it, either by burning it, or by one of the other methods which will, with Heaven's help, be explained. And after he searched all those places, even if chometz was subsequently found, he has not transgressed a Torah prohibition, because the Torah relies on presumptions. And since he did all that was required, he is simply a victim of circumstances. Thus, on the Torah level, one may use either of two approaches, either searching [and destroying] or bitul, and he will have fulfilled his obligation.