ה ויש שדקדקו למה צריך כזית משל "המוציא"? בשלמא משל "אכילת מצה" – מצוותה רק בכזית, דאין אכילה פחותה מכזית. אבל בשל "המוציא" – אטו בכל ברכת "המוציא" צריך לאכול כזית (ב"ח)? הא בסימן ר"י נתבאר דאינו צריך כזית. אמנם באמת לא קשיא כלל, דאטו מן התורה אינו יוצא חובת מצה באיזה מצה שאוכל? דרק אנן מפני ההידור אמרינן דזו היא ל"המוציא" וזו לחיוב אכילת מצה. ואם כן ממילא דבאכילה ראשונה – הא יוצא ידי חובה, ואם כן מוכרח לאכול כזית. ואחר כך כשאוכל השנייה, וכוונתו לשם אכילת מצה – בעל כרחו דגם ממנה צריך לאכול כזית לפי כוונתו, כפי תיקון חכמינו ז"ל. ואם כן ממילא דצריך שני זיתים. (והט"ז סעיף קטן ב טרח בזה, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר בפשיטות.)ועל מה שכתב רבינו הבית יוסף לטבול במלח, כתב רבינו הרמ"א דאין המנהג לטובלם במלח בלילה ראשונה, דפת נקי אינה צריכה מלח. עד כאן לשונו. ולאו דווקא לילה ראשונה, דהוא הדין לילה שנייה (ח"י סעיף קטן ד). אלא כוונתו חובת מצה שבלילה ראשונה, וממילא דלדידן הוי שני הלילות משום ספיקא דיומא. והטעם שלא נהגו במלח, והרי אנן נהגינן אף בפת נקי לטבול במלח, אלא שזהו משום חיבוב מצוה (מהרי"ל). כלומר: שאנו מחבבין מצות מצה לבלי לערב בה דבר אחר. והלבוש כתב הטעם משום "לחם עוני". ולא ידעתי: אטו העני אוכל בלי מלח? וכמדומה לי שעכשיו טובלין במלח מפני שיפה יותר בטעם, והוי הידור מצוה. והרמב"ם כתב לטבלו בחרוסת, וחלקו עליו. ואין המנהג כן.
5 There are those who were exacting to ask: Why is a Kezayit required for the piece representing the blessing of "Hamotzi"? It makes sense for the piece representing the "Eating of Matzah"—as its commandment is specifically a Kezayit, for "eating" is not defined as less than a Kezayit. But regarding the "Hamotzi" piece: is it so that for every blessing of "Hamotzi" throughout the year one must eat a Kezayit? (This is the question of the Bach). Indeed, in Siman 210, it is explained that one does not need a Kezayit for a standard blessing. However, in truth, it is not a difficulty at all. For does one not technically fulfill the Torah obligation of Matzah with whatever Matzah one eats first? It is only we [the Sages], for the sake of beautifying the mitzvah (Hiddur), who say: "This piece is for Hamotzi and this piece is for the obligation of eating Matzah." If so, it follows that with the first eating, one is fulfilling the [Torah] obligation, and therefore one must eat a Kezayit. Then, when he eats the second piece with the specific intent for the "Obligation of Matzah," he is forced to eat a Kezayit from it as well, according to his intent and the enactment of our Sages. Consequently, it follows that he requires two Kezayits. (The Turei Zahav labored over this, but according to what I have written, it works out simply.) Regarding what our teacher, the Beit Yosef [Rav Yosef Karo], wrote to dip the Matzah in salt: our teacher the Rem'a wrote that the custom is not to dip them in salt on the first night, for clean/pure bread does not require salt. [End of his quote. This does not mean strictly the "first night," for the same law applies to the second night (Chok Yaakov). Rather, his intent was the "Obligation of Matzah" that occurs on the first night, which for us [in the Diaspora] includes both nights due to the doubt of the day (Sefika D'Yoma). The reason they did not practice dipping in salt—even though we usually dip even clean bread in salt—is because of "Love of the Mitzvah" (Chibuv Mitzvah), as recorded by the Maharil. That is to say: we cherish the commandment of Matzah so much that we do not wish to mix any other flavor with it. The Levush wrote the reason is because it is "Bread of Affliction" (Lechem Oni). But I do not know: does a poor person eat without salt? It seems to me that nowadays, people do dip in salt because it tastes better, and that constitutes Hiddur Mitzvah (beautifying the commandment). The Rambam wrote to dip it into Haroset, but others disagreed with him, and that is not the prevailing custom.