ד ולפי זה אני אומר דהנה מפרשי השולחן ערוך כתבו דאפילו בדברים הרעים – אין מותר רק לקרות, ולא להעמיק ולפלפל בהן (ט"ז סוף סעיף קטן ב, ומגן אברהם סעיף קטן ה). ובאמת הדבר קשה מאוד לתלמיד חכם הלומד, שבעל כרחו השכל יחשוב קושיא ותירוץ, וכיוצא בזה. אך לפי מה שכתבתי אתי שפיר, דוודאי טעם ומתיקות התורה יש בכל דברי תורה, אף בדברים הרעים, אלא שהצער מבטל השמחה. אם כן, אף אם מחדש איזה חידוש, עם כל זה לא נתבטל הצער של הצרות. (ומה שמצויין במגן אברהם שם, דמהרי"ל כתב כן, אדרבא הב"י הביא בשמו דעל ידי עיון עדיף טפי, שמצטער בעיונו, עיין שם. רק בשם הר"פ כתב דבפירוש איוב אין לעיין, דהוא עמוק טפי, וסברא אסור, עיין שם. ומזה אין ראיה, דאיוב הוא חקירה עמוקה. וגם זה, שום אחד מהפוסקים לא הזכיר זה, וגם בשולחן ערוך פסק להיפוך.)
4 And according to this, I would say the following: the commentators on the Shulchan Aruch wrote that even regarding the "bad things," one is only permitted to read them, but not to delve deeply and engage in dialectical analysis (pilpul) with them (Taz, end of se'if katan 2; Magen Avraham, se'if katan 5). But in truth this is very difficult for a Torah scholar who is studying, since against his will his mind will inevitably think up a question and an answer, and the like. However, according to what I have written, this works out well: certainly the flavor and sweetness of Torah exists in all matters of Torah, even in the bad things, it is only that the distress cancels out the joy. If so, even if he innovates some novel insight, nevertheless the distress over the calamities is not thereby nullified. (As for what is noted in the Magen Avraham there, that the Maharil wrote likewise, on the contrary, the Beit Yosef cited in his name that through deep analysis it is actually preferable, since one becomes distressed through his analysis, see there. It is only in the name of Rabbeinu Peretz that he wrote that one should not analyze the commentary on Iyov, since it is deeper, and reasoning about it is forbidden, see there. But from this there is no proof, since Iyov involves profound inquiry. And furthermore, none of the halachic authorities mentioned this, and indeed the Shulchan Aruch rules the opposite.)