Shulchan Aruch, Even HaEzer Siman 126

Siman 126

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א כּוֹתְבִין הַגֵּט בְּכָל כְּתָב וּבְכָל לָשׁוֹן, בֵּין שֶׁהוּא כְּתַב הַגּוֹיִים בֵּין שֶׁהוּא כְּתַב יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן פְּרוֹבִינְצָאל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מִקְצָת הַגֵּט כָּתוּב בְּלָשׁוֹן אֶחָד וּמִקְצָתוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֵר, פָּסוּל. הַגָּה: וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין (הָרַאֲבַ"ד). וְנִרְאֶה לִי, דַּאֲפִלּוּ לְמַאן דְּפוֹסֵל, מוֹדֶה דְּמִקְצָתוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמִקְצָתוֹ לְשׁוֹן אֲרַמִּי כָּשֵׁר, דִּשְׁנֵיהֶם נִתְּנוּ בְּסִינַי וְהָווּ קְרוֹבִים בַּלָּשׁוֹן, וּכְלָשׁוֹן אֶחָד דָּמְיָא, וְלָכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו לִכְתֹּב בַּגֵּט מִקְצָת מִלּוֹת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְרֻבּוֹ לָשׁוֹן אֲרַמִּית. אִי נַמֵּי, מֵאַחַר דְּרֻבּוֹ לָשׁוֹן אֲרַמִּית, וְאֵין בּוֹ רַק מִלּוֹת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אֵין זֶה מִקְצָתוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֵר. אִי נַמֵּי, דְּדַוְקָא בְּתֹרֶף הַצֹּרֶךְ קָאָמַר, אֲבָל מַה שֶּׁמּוֹסִיפִין בַּתֹּרֶף "הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם" אוֹ שְׁאָר מִלּוֹת, אֵינָן צְרִיכִין וְאֵינָן רַק כֶּפֶל דְּבָרִים שֶׁנּוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה. כֵּן נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב הַמִּנְהָג. וְנָהֲגוּ לְכָתְבוֹ בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּית וּבִכְתָב אַשּׁוּרִי. הַגָּה: וְאֵין לְהַכְשִׁיר בִּכְתָב אַחֵר, רַק בִּמְקוֹם עִגּוּן וּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן שֶׁהוּבָא מִמֶּרְחַקִּים וְאֵין שַׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל מ"ה). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכ"ה סָעִיף ט"ז:

1 We write the bill [of divorce] in any script and in any language, whether it is a script of the nations or it is a script of Israel, like Occitan and the like. But if part of the bill was written in one language and part of it in another language, it is invalid. Comment: But some validate it (Raavad). It seems to me that even one who invalidates it admits that, if part of it is the holy language and part of it is Aramaic, it is valid, for they both were given at Sinai and they are relatives in language and are considered like one language. Therefore, we currently are accustomed to write a bill [of divorce] some words [in] the holy language and most of it [in] Aramaic. Or, also, since most of it is Aramaic and doesn't have [more] than [some] words [in] the holy language, this is not [considered] "part of it in another language" [so it is valid]. Or, also, [the one who says it is invalid if partially in one language and partially in another] says so specifically about the required individualization, but "you are hereby permitted to all men" or other words which we add to the individualization are not needed and are nothing but duplication of words, which we are accustomed to [l'chat'chila: needs translation]. These [arguments] are seemly to me, to establish the custom. And they have been accustomed to write it in Aramaic language and Assyrian script. Comment: And one should not validate it in another script; [however, one may do so] only in a case of boundness [of the wife to her absent husband if she has no bill of divorce] [and? or?] in a pressing case, such as [a bill of divorce] that was brought from a faraway place and there are no caravans found [to and from that place] (responsum of Rosh, rule 45). And see above, chapter 125 paragraph 16.

ב בַּשְּׁלִישִׁי, בָּרְבִיעִי, בַּחֲמִישִׁי, מְלֵאִים יוּ"ד. בַּשֵּׁנִי, וּבַשִּׁשִּׁי, חֲסֵרִים:

2 " Bashelishi ", " barevi'i ", [and] " bachamishi " [are written] plene with a yod. " Basheni " and " bashishi " [are written] defective.

ג יוֹם רִאשׁוֹן יִכְתֹּב בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת.

3 The first day [of the week] he shall write " Be'echad beshabbat ".

ד בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ יִכְתֹּב: "בְּיוֹם (רִאשׁוֹן) [אֶחָד] לְיֶרַח פְּלוֹנִי". הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכוֹתְבִין בְּאֶחָד לְיֶרַח (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ), וּמִכֹּחַ זֶה יֵשׁ נִמְנָעִים לָתֵת גֵּט בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ (כָּךְ כָּתוּב בְּסֵדֶר גִּטִּין). בַּשֵּׁנִי, יִכְתֹּב בִּשְׁנֵי יָמִים, בִּשְׁלשָׁה, בְּאַרְבָּעָה, כֻּלָּם לְשׁוֹן זָכָר בְּהֵ"א לְבַסוֹף. הַגָּה: וְיִכְתֹּב: "יָמִים" עַד עֲשָׂרָה: בִּשְׁנֵי יָמִים, בִּשְׁלשָׁה יָמִים וְכוּ', (בְּסֵדֶר גִּטִּין), וּמִכָּאן וְאֵילָךְ יִכְתֹּב: יוֹם אַחַד עָשָׂר, יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר, יוֹם וְכוּ' (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ); כָּתַב: יָמִים, לָא מִפְסָל בְּדִיעֲבַד אִם כְּבָר נִתַּן, וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הַדְּחָק (בֵּית יוֹסֵף). כָּתַב שְׁלוֹשָׁה אוֹ שְׁמוֹנָה מָלֵא בְּוָי"ו (בְּסֵדֶר ר"י מִינְץ), אוֹ שֶׁלֹּא כָּתַב "בַּשֵּׁנִי" רַק שֵׁנִי (בְּסֵדֶר גִּטִּין), אוֹ שֶׁכָּתַב רָאשֵׁי תֵּבוֹת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב שְׁנֵים עָשָׂר וְכָתַב י"ב (בְּשֵׁם הָרַב מֶטְרוֹנִי), כָּשֵׁר. וְכֵן בְּאֶחָד וְעֶשְׂרִים, בִּשְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים, בִּשְׁלשָׁה וְעֶשְׂרִים, וְכֵן כֻּלָּם:

4 On Rosh Chodesh he shall write, "On the first day of such-and-such month." Rema: There are those who say that we write, "On day one" of the month (Mordechai), and because of this we withhold from giving the bill of divorce on Rosh Chodesh (this is written in Seder Gittin). On the second, he writes, "On two [Shenei] days," "three [Sheloshah]," "four [Arba'ah]," all in the masculine form with a Hei at the end. Rema: He shall write, "days" through ten--"On two days," "On three days," etc. (Seder Gittin)--and from then on he shall write, "day eleven," "day twelve," etc (Mordechai). If he wrote, "days," it is not invalidated post facto if it was already given, and all the more so at a pressing time (Beit Yosef). If he wrote, "three," or, "eight," plene with a Vav (Seder R"I Mintz), or he did not write "On the second," but only "the second" (Seder Gittin), or he wrote acronyms, for example he could not write "twelve" and instead wrote Yud-Bet (Rav Metroni), it is valid. So too [he shall write], "On one and twenty," "On two and twenty," "On three and twenty," and so all of them.

ה בְּחֶשְׁבּוֹן הַשָּׁנִים יִכְתֹּב לְשׁוֹן נְקֵבָה: בִּשְׁנַת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַחַת לִבְרִיאַת עוֹלָם, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, אַרְבַּע, כֻּלָּם בְּלֹא הֵ"א לְבַסוֹף. וְכֵן אַחַת עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, עַד עֶשְׂרִים. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ: עֶשְׂרִים וְאַחַת, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ הַמִּנְיָן הַמּוּעָט לְשׁוֹן נְקֵבָה, וְכֵן לְעוֹלָם. הַגָּה: וְיִכְתֹּב בַּשָּׁנִים מִנְיַן הַמְרֻבֶּה קֹדֶם, אֲבָל בַּיָּמִים יִכְתֹּב מִנְיַן הַמּוּעָט קֹדֶם (וְכֵן מַשְׁמַע בַּטּוּר וְכֵן הִיא בַּסְדָרִים) אֶחָד וְעֶשְׂרִים, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים וְכוּ'. וְאִם כָּתַב מִנְיַן הַמְרֻבֶּה קֹדֶם, אוֹ לְהֵפֶךְ שֶׁכָּתַב בַּשָּׁנִים מִנְיַן הַמּוּעָט קֹדֶם, כָּשֵׁר (בֵּית יוֹסֵף). כָּתַב לְשׁוֹן זָכָר בִּמְקוֹם לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב חָמֵשׁ וְכָתַב חֲמִשָּׁה, כָּשֵׁר (בְּשֵׁם מַהֲרִי"ל):

5 The calculation of the years he shall write in the feminine form: "In the year five thousand and one [Achat] to the creation of the world," "two [Shetayim]," "three [Shalosh]," "four [Arba]," all without a Hei at the end. So too [he shall write], "eleven [Achat Esreih]," "twelve [Sheteim Esreih]," until twenty. From then on: "twenty and one [VeAchat]," "twenty and two [VeShtayim]," "twenty and three [VeShalosh]," the smaller counting being in the feminine form, and so on forever. Rema: He shall write the years with the greatest value first, but for days he shall write the smallest value first (implied in the Tur and the Sedarim)--"one and twenty," "two and twenty," etc. If he wrote the greater value first, or he did the opposite and wrote the smaller value first in the years, it is valid (Beit Yosef). If he wrote in the masculine form in place of the feminine, for example he should have written, "five [Chameish]," but instead wrote, "five [Chamishah]," it is valid (Mahari"l).

ו אִם יִכְתֹּב גֵּט בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ אִיָּיר, יִכְתֹּב: בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים לְחֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּיר. וְכֵן בְּכָל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים שֶׁהֵם שְׁנֵי יָמִים. וּבְיוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ יִכְתֹּב: בְּאֶחָד לְיֶרַח פְּלוֹנִי. כִּי חֶשְׁבּוֹנוֹ מִיּוֹם הַשֵּׁנִי. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִתֵּן גֵּט בְּשׁוּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ (סֵדֶר הַגִּטִּין בְּשֵׁם סְמַ"ק וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְכָל בּוֹ), וְטוֹב לָחוּשׁ לָזֶה אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ לְעִגּוּן:

6 If he writes a bill of divorce on the first day of the month of Iyyar, he should write, "On the thirtieth day of the month of Nissan which is the first of the month ["rosh chodesh"] of Iyyar. And similarly for the other first of months ["roshei chadashim"] which are two days. And on the second day of rosh chodesh he should write, "On the first of such-and-such month." For [the month's] counting is from the second day. Rema: Some say that one should never give a bill of divorce on rosh chodesh (Seder HaGittin in the name of the Semak, and the Mordechai Perek Hamegaresh, and the Hagahot Maimoni, and the Kol Bo), and it is good for one to care for this if there is no possibility that a case of agunah will happen [from its delay].

ז אִם הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת, יִכְתֹּב בַּאֲדָר רִאשׁוֹן: לְיֶרַח אֲדָר רִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי יִכְתֹּב: לְיֶרַח אֲדָר הַשֵּׁנִי. וְאִם כָּתַב בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן: אֲדָר סְתָם, כָּשֵׁר. אֲבָל אִם כָּתַב בַּשֵּׁנִי סְתָם, הַגֵּט פָּסוּל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וְהָרַ"ן). וּמִלַּת "רִאשׁוֹן" יִכְתֹּב מָלֵא וָי"ו (מ"כ בַּתִּקוּן). נִיסָן מָלֵא; אִיָּיר, בִּשְׁנֵי יוּדִי"ן (הַכֹּל בַּסֵדֶר). וְאִם כָּתַב בְּחַד יוּ"ד, פָּסוּל, אִם לֹא בִּשְׁעַת הַדְּחָק (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רל"ג). וְיֵשׁ נִמְנָעִין לִתֵּן גֵּט בְּאִיָּיר, אַךְ בִּמְקוֹם הַדְּחָק נוֹתְנִים וְכוֹתְבִין בִּשְׁנֵי יוּדִי"ן. סִיוָן, מָלֵא יוּ"ד (גַּם זֶה בְּסֵדֶר גִּטִּין). תַּמּוּז, מָלֵא וָי"ו. אֱלוּל, מָלֵא וָי"ו. תִּשְׁרִי, בְּחַד יוּ"ד. מַרְחֶשְׁוָן, חַד וָי"ו (דִּבְרֵי הָרַב). כִּסְלֵו, חָסֵר יוּ"ד (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רל"ג). וְעַיֵּן לְמַטָּה סָעִיף כ"ג וְכ"ד:

7 If it is a leap year [and he wants to have the bill of divorce written in the first month of Adar], he should write on the first Adar, "For the month of the first Adar," and on the second [Adar] he should write, "For the month of the second Adar." Rema: If he writes on the first Adar just "Adar", it is kosher. But if he writes it [plainly] on the second, the bill of divorce is invalid (Bet Yosef in the name of the Rosh and the Ran). And the word "first" ["rishon"] should be written fully with a "vav" (M"Ch B'Tikkun). Nissan [should be written] fully [with a "yud"], Iyyar, with two "yuds" (Hakol Baseder). If he wrote [Iyyar] with one "yud", it is invalid, unless it is a case of emergency ["shaat hadechak"] (Terumat Hadeshen Siman 233). Some prevent the giving of the bill of divorce in Iyyar [for this reason], except for an "shaat hadechak", and they write [Iyyar] with two "yuds". Sivan, fully with a "yud" (this is also in the Seder Gittin). Tammuz, fully with a "vav". Elul, fuly with a "vav". Tishrei, with one "yud". Marcheshvan, one "vav" (Divrei HaRav). Kislev, plene with a "yud" (Terumat Hadeshen Siman 233). And see below Se'if 23 and 24.

ח יֵשׁ נֻסְחֵי גִּטִּין שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: אֵיךְ אֲנָא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי, וְאֵינוֹ מְכֻוָּן, וְיֵשׁ לִזָּהֵר מִלִּכְתֹּב תֵּבַת אֵיךְ. וְכֵן יֵשׁ נֻסְחָאוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: וּלְאַתְרֵיהוֹן (דְּאַבְהָתַיְכוּ) דְאַבְהָתַי, וְכֵן בָּאִשָׁה וּלְאַתְרֵיהוֹן דְאַבְהָתַיכִי, וְיֵשׁ לִזָּהֵר מִלְּכָתְבָם:

8 Some versions of the writ of divorce read: It is that I so-and-so the son of so-and-so. This is not precise, and it is proper to avoid writing the words 'It is that'. Also, some versions read, "And in the places of my fathers' and a comparable expression for the woman, and these should also not be written.

ט לֹא יִכְתֹּב: וְדֵין, מָלֵא, אֶלָּא חָסֵר יוּ"ד. וְלֹא יִכְתֹּב: וְאִיגֶרֶת, מָלֵא יוּ"ד, אֶלָּא: וְאִגֶּרֶת:

9 He should not write the word, V'dein full rather missing the Yud, and he should not write V'Igeret with the Yud, rather without it.

י דִּתִיהְוִייִין, דְּתִיצְבִּייִין, שְׁלשָׁה יוּדִי"ן רְצוּפִין. וְנָהֲגוּ לְכָתְבָם בַּחֲמִשָּׁה יוּדִי"ן: דִּיתִיהְוִייִין, דִּיתִיצְבִּייִין. הַגָּה: וְיֵשׁ לִכְתֹּב הַכֹּל בְּשִׁיטָה אַחַת: דִּיתִיהְוִייִין, דִּיתִיצְבִּייִין; אֲבָל אִם כָּתַב דִּי בְּשִׁיטָה אַחַת, וְהַשְּׁאָר בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה, יֵשׁ פּוֹסְלִין. (מהרי"ו וּמַהֲרִי"ל, כֵּן הוּא בַּסְדָרִים בִּשְׁמָם):

10 [The words in the text of the get] ditihevyin (that you shall be), and dititzbiyin (that you desire) are spelled with three consecutive yuds. It is customary to write them with a total of 5 yufs each - דִּיתִיהְוִייִין, דִּיתִיצְבִּייִין. Rema: neither of these words should be split into two lines, and if he did split them by writing "di" on one line and the rest on the next line, some authorities invalidate. (Mahariv and Maharil, so quoted in their sedarim in their names).

יא יַאֲרִיךְ וָי"ו דְּתִירוּכִין וּוָי"ו דְּשִׁיבוּקִין וּוָי"ו שְׁנִיָּה דִּוְכַדּוּ, שֶׁמָּא יִדְמוּ לְיוּ"ד. הַגָּה: נָהֲגוּ לְהַאֲרִיךְ אֵלּוּ הַוָּוִי"ן יוֹתֵר מִוָּוִי"ן אֲחֵרִים קְצָת, אֲבָל לֹא יַאֲרִיכוּ יוֹתֵר מִדַּאי (כָּל בּוֹ):

11 He should extend the Vav of the word D'Tirichin and the Vav of D'Shivukin and the second Vav if D'Vichadu so that they do not look like Yud's. ( Rema: They were accustomed to extend these Vav's more than the other Vav's a little but but they should not extend them more than necessary.

יב יִכְתֹּב: תֵּרוּכִין, שְׁבוּקִין, חֲסַר יוּ"ד רִאשׁוֹנָה; אֲבָל פִּיטוּרִין מָלֵא, בִּשְׁנֵי יוּדִי"ן. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּפִטּוּרִין גַּם כֵּן חָסֵר יוּ"ד רִאשׁוֹנָה (בְּסֵדֶר גִּטִּין דְּמַהֲרִי"ל וּבַסְמַ"ג), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ גַּם כֵּן וָי"ו שֶׁל פִּטּוּרִין (כֵּן כָּתַב הַמָּרְדְּכַי). וְנָהֲגוּ לִכְתֹּב בַּגֵּט בִּתְחִלָּה: שְׁבוּקִין, פִּטּוּרִין, תֵּרוּכִין, וְאַחַר כָּךְ: פש"ת, וְאַחַר כָּךְ: תש"פ; וְאִם שִׁנָּה בָּזֶה, אֵין עִכּוּב בַּדָּבָר:

12 He should write "teruchin" (divorce) and "shivukin" (leavetaking or release) without the initial yud (as a second letter). "Piturin" (absolution, freedom) is written full with two yuds. Rema: Some say that piturin is also written without the first yud (Seder Gittin of Maharil, and in Semag), and this is the custom. Therefore it is necessary to lengthen the vav (so that it does not look like a yud) of piturin (Mordechai). It is customary to write in the beginning of the get the words shivukin, piturin, teruchin (in that order), and then piturin, shivukin, teruchin, and finally teruchin, shivukin, piturin; but if he changed the order, it does not invalidate the get.

יג לְמֵהַךְ, חָסֵר יוּ"ד.

13 L'meihach, without a Yud.

יד יִזָּהֵר יָפֶה בָּרֶגֶל שֶׁל הֵ"א שֶׁל "לְמֵהַךְ" שֶׁיַּרְחִיקֶנָּה מִגַּגָּהּ; וְכֵן בְּכָל הֵהִי"ן צָרִיךְ לִזָּהֵר, אֶלָּא שֶׁבָּזֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר יוֹתֵר:

14 He should be careful that the leg of the Hey in the word L'Meihach should be separated from its roof, and so too with all the Hey's he must be careful, but with this one he must be extra careful.

טו לֹא יִכְתֹּב: לְאִתְנַסְבָא, אֶלָּא: לְהִתְנַסְבָא. וֶאֱנַשׁ, חָסֵר יוּ"ד (מָרְדְּכַי). דִּלֵּג הֵ"א דִּלְהִתְנַסְּבָא, וְכָתַב: לִתְנַסְּבָא, כָּשֵׁר (רַשְׁבָּ"א אֶלֶף קס"ג):

15 He should not write "l'itnasva" but rather "l'hitnasva". Rema: "ve'enash" is written without a yud (Mordechai). If he skipped the heh of "l'hitnasva" and wrote instead "litnasva" it is kosher (Rashba 1163).

טז עַל דֶּרֶךְ זֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל כְּתָב שֶׁיִּכְתֹּב, שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ מַשְׁמַע שְׁתֵּי עִנְיָנוֹת:

16 In this way he must be careful in any language or writing that he writes that it should not have two meanings.

יז לֹא יִמְחָא, בְּאָלֶ"ף. הַגָּה: וְאִם כָּתַב בְּהֵ"א וּכְבָר נִתַּן הַגֵּט, כָּשֵׁר (בֵּית יוֹסֵף). וְאִם נִכְתַּב יִמְחֵי בְּיוּ"ד, פָּסוּל, אִם לֹא בִּשְׁעַת הַדְּחָק וּבִמְקוֹם עִגּוּן (מ"כ בַּתִּקוּן):

17 "It shall not be erased [Yimcha]," with an Aleph. Rema: If he wrote it with a Hei and already delivered the bill of divorce, it is valid (Beit Yosef). If he wrote "Yimchei" with a Yud, it is invalid, unless it was a time of pressing need and in a case involving a potential Agunah (M"K).

יח צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, לֹא סֵפֶר תֵּרוּכִין וְלֹא גֵּט פִּטּוּרִין וְלֹא אִגֶּרֶת שְׁבוּקִין, אֶלָּא כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לְבַד; וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְסַיֵּם בְּאֶמְצַע שִׁיטָה, מִשּׁוּם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁיַּחְתְּמוּ בַּחֲצִי שִׁיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְאִם כָּתַב בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה יוֹתֵר מִכְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, לֹא נִפְסַל בְּכָךְ:

18 The last line should consist only of "kedat Moshe v'Yisrael" (according to the law of Moses and Israel), and should not contain the words "sefer teruchin", "get piturin", or "iggeret shivukin" (roughly all translate as a writ of divorce). He should write it ("kedat Moshe v'Yisrael") in larger letters so that he does not end in the middle of the line, for there is a concern that the witnesses will sign in the remaining half line, which is not appropriate. Nevertheless, if he wrote more that the words "kedat Moshe v'Yisrael" on the last line, it does not become invalid.

יט אִם כָּתַב: וְיִשְׂרָאֵל, אָלֶ"ף לָמֶ"ד, כְּאֶחָד, לֹא נִפְסַל בְּכָךְ. וְדַוְקָא בְּדִיעֲבַד אוֹ בִּמְקוֹם עִגּוּן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קכ"ה סָעִיף י"ו:

19 If he wrote ViYisrael Aleph Lamed together, it is not invalidated by this. Specifically after the fact or in the case of an agunah [a chained woman], as was explained earlier (125:16).

כ כֵּיוָן שֶׁאָנוּ מַכִּירִין סִגְנוֹן הַדָּבָר, אֵין לְפָסְלוֹ בִּשְׁבִיל דִּלּוּג אוֹת אַחַת:

20 Since we recognize the style of the word, it is not invalid just because he skipped one letter.

כא אִם כָּתַב: בָּרְבִיעִי עֶשְׂרִים יוֹם לְיֶרַח שְׁבָט, וְדִּלֵּג וְלֹא כָּתַב: בְּשַׁבָּת, וְגַם יוֹם רְבִיעִי הָיָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד לִשְׁבָט וְהוּא כָּתַב: עֶשְׂרִים, הַגֵּט כָּשֵׁר. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּפוֹסְלִין בִּכְהַאי גַּוְנָא (רִיבָ"שׁ סִימָן קי"ז):

21 If he wrote on the fourth day [Wednesday], the twentieth day of the month of Shevat and skipped the word, of the week, and also Wednesday was the twenty-first day of Shevat and he wrote the twentieth the Get is valid. [There are those who disagree and say it is invalid in such a case].

כב אִם לֹא הֶאֱרִיךְ וָוִי"ן שֶׁאָמַרְנוּ, אוֹ שֶׁכָּתַב הַיּוּדִי"ן שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁלֹּא יִכָּתְבוּ, אוֹ שֶׁלֹּא כָּתַב הַיּוּדִי"ן הַיְתֵרוֹת, הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל, חוּץ מִשְּׁתֵּי יוּדִי"ן הַנּוֹסָפוֹת בְּדִיתִיהְוִייִין וְדִיתִיצְבִּייִין, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם לֹא כָּתַב דִּיתִיהְוִייִין רַשָּׁאָה, רַק כָּתַב זֹאת: וְאַתְ תְּהֵא רַשָּׁאָה, עָדִיף טְפֵי (הָרַ"ן פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ וּבָעִטּוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם לֹא עִרְעֵר הַבַּעַל, כָּשֵׁר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין עִרְעוּרוֹ מוֹעִיל, אֶלָּא אִם כֵּן כְּתָבוֹ הוּא אוֹ שֶׁהַסוֹפֵר כּוֹתְבוֹ מִפִּיו:

22 If he did not extend the vavs that we said or if he wrote the yuds that we said he should not write, or if he did not write the extra yuds, this is an invalid get, except for the two extra yuds in biditihiviyin viDititzbiyin, which is only [done] customarily. And some say, that if he did not write, biditihiviyin rashaah and only wrote viAt Tihei Rashaah, it is better (Ran Ch. haMigaresh and in the Itor). And some say that if the husband did not protest, it is valid.. There is one who says that protesting does not help unless he wrote it or the scribe wrote it [directly] from his mouth.

כג אִיָּיר, יֵשׁ לְכָתְבוֹ לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁנֵי יוּדִי"ן. וְעַיֵּן לְעֵיל סָעִיף ז':

23 Iyyar should be written with two yuds (see earlier in Seif 7)

כד כִּסְלֵו, חָסֵר יוּ"ד.

24 Kisleiv is written without a Yud.

כה אִם הֲוָה לֵהּ לִכְתֹּב בִּשְׁנֵים עָשָׂר וְכָתַב: בְּי"ב, כָּשֵׁר:

25 If he needed to write on the twelfth and he wrote on the Yud-Bet [twelve in gematria] it is valid.

כו לְמִנְיָן, בְּחַד יוּ"ד.

26 L'Minyan is written with one Yud.

כז שֶׁאָנוּ מָנִין, בְּלֹא וָי"ו. הַגָּה: וְאִם כָּתַב וָי"ו, אֵין לְפָסְלוֹ בִּשְׁעַת הַדְּחָק (רִיבָ"ש סִימָן שי"ד); וְאִם נָהֲגוּ לִכְתֹּב כָּךְ, אֵין לְפָסְלוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם כָּתַב: לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין [בְּמָתָא], וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

27 "That we count" the word monin is written without a vav. Rema: if he wrote it full, with a vav, it need not be invalidated in times of great need (Rivash chapter 314). If it is customary to write it full, it should not be invalidated [in any case]. The same rule applies if he wrote, "according to the tally which we count [in the city...]" and any similar text.

כח דְּיָתְבָא עַל נָהָר פְּלוֹנִי, בְּחַד יוּ"ד. וְאִם כָּתַב: דִּי יָתְבָא, כָּשֵׁר (בֵּית יוֹסֵף):

28 The text in the get "d'yatva al nehar ploni" (which 'sits' on such-and-such river) is written with one yud. Rema: If he wrote d'yatva as two words: di yatva, it is kosher (Beit Yosef).

כט בְּמָתָא פְּלוֹנִית דְּמִתְקַרְיָא פְּלוֹנִית, בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה:

29 In such-and-such city, which is also called such-and-such, is written in feminine form (i.e. d'mitkarya and not dimitkri).

ל נָהֲגוּ לִכְתֹּב: הָעוֹמֵד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, קֹדֶם וְכָל שׁוּם. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיֵשׁ לִכְתֹּב הַחֲנִיכָה קֹדֶם "הָעוֹמֵד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי" וְכוּ' (עַיִּיִן בְּפִסְקֵי מהרא"י סִימָן רמ"ז), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְנָהֲגוּ לִכְתֹּב: פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי, וְלֹא בַּר פְּלוֹנִי; וְאִם כָּתַב: בַּר, הַגֵּט כָּשֵׁר (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ כ"ו):

30 It was customary to write: "who stands (i.e. is present in) a certain place, before "and every name". Remah: And there are those who say that one should write the names and nicknames before "who stands in a certain place", etc. (see Piskei Mahari, Rabbi Yisrael Isserlan, section 247), and this is the custom in our lands. And it is customary to write "So and so ben ("son of" in Hebrew) so and so", and not "so and so bar ("son of" in Aramaic) so and so"; and if one wrote "bar", the get is valid. (Maharik, Rabbi Joseph Colon ben Solomon Trabotto, section 26).

לא נָהֲגוּ לִכְתֹּב: וְכָל שׁוּם דְּאִית לִי וּלְאַבְהָתַי:

31 They had a custom to write: And anything I and my father have:

לב אִם כָּתַב: בִּדְלָא אֲנִיס, בִּמְקוֹם בִּדְלָא אֲנִיסְנָא, לֹא נִפְסַל. וְכוֹתְבִין: אֲנִיסְנָא, מָלֵא, בְּיוּ"ד אֵצֶל הַנּוּ"ן (מהרי"ו):

32 If he wrote: 'b'dela anis' (without force), instead of 'b'dla anisna' (without me being forced), it is not disqualified. And they write: 'anisna', full, with a 'yud' by the 'nun' (MhaRY"O):

לג נָהֲגוּ לִכְתֹּב: פְּטָרִית קֹדֶם וּשְׁבָקִית; וְנָהֲגוּ לִכְתֹּב: וְתָרוּכִית, בְּוָי"ו אַחַר הָרֵי"שׁ:

33 They have a custom to write: ''patrit' (I free you) before 've-shavqit' (I release you); and they have a custom to write: 've-tarukhit' (you are sent away), with a 'vav' after the 'reish':

לד יָתִיכִי, בִּשָׁלֹשׁ יוּדִי"ן. לִיכִי, בִּשְׁתֵּי יוּדִי"ן:

34 'Yatikhi' (you), with three 'yud's. 'Leikhi' (to you) with two 'yud's:

לה נָהֲגוּ לִכְתֹּב: דַּהֲוֵית, תֵּבָה אַחַת. הַגָּה: אִם לֹא כָּתַב: מִן קַדְמַת דְּנָא, רַק כָּתַב: דַּהֲוֵת אִנְתְּתִי (מָצָא כָּתוּב בַּתִּקוּן), אוֹ דִּלֵּג מִלַּת אִנְתְּתִי (ר"ד כֹּהֵן), אוֹ מִלַּת דַּהֲוֵית (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ), כָּשֵׁר:

35 It was customary to write

לו אִנְתְּתִי, בְּלֹא יוּ"ד אַחַר הָאָלֶ"ף.

36 "Intiti" (my wife) is written "missing" without a yud after the aleph.

לז בְּנַפְשַׁיְכִי, נָהֲגוּ לִכְתֹּב בִּשְׁנֵי יוּדִי"ן. וְאִם כָּתְבוּ חָסֵר, כָּשֵׁר (דַּעַת עַצְמוֹ וְכֵן מַשְׁמַע בַּמָּרְדְּכַי):

English not available yet

לח לְהִתְנַסְבָא, נָהֲגוּ לְכָתְבוֹ בְּלֹא שׁוּם יוּ"ד. וְאִם כָּתַב יוּ"ד אַחַר הֵ"א, כָּשֵׁר. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד' וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם יֵשׁ אוֹמְרִים סָבְרִי דִּלְכַתְּחִלָּה כּוֹתְבִין בְּיוּ"ד):

38 "To marry", it is customary to write without any [of the Hebrew letter] Yud. And if one wrote a Yud after [the letter] Hei, it is valid. (Hagahot Maimoniot, Rabbi Meir ben Rabbi Yekutiel Hacohen from Rotenberg, chapter 4 and Mordechai in the name of "there are those who say" believe that lechatchila, from the outset, one should write it with a Yud)

לט בִּידַיְכִי, בִּשְׁלשָׁה יוּדִי"ן.

39 "In your hands", with three [of the Hebrew letter] Yud.

מ נָהֲגוּ לִכְתֹּב: מִן שְׁמִי מִן יוֹמָא דְּנָן וּלְעָלַם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין כּוֹתְבִין: מִן שְׁמִי (סְמַ"ג וּסְמַ"ק וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ:

40 It is customary to write “from my name, from this day and forever.” [But there are those who say that one should not write “from my name” (see Sefer Mitzvot Gadol, Sefer Mitzvot Katan, and Responsa of the Rashba). And this is the practice in these lands.]

מא צָרִיךְ לִכְתֹּב: וַהֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם. וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר לִכְתֹּב: הֲרֵי אַתְּ [מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם], בְּשִׁיטָה אַחַת; אֲבָל אִם כְּבָר נִכְתַּב הַגֵּט בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת, כָּשֵׁר לִתְּנוֹ (מהרא"י סִימָן קמ"ג):

41 One must write: "And you are hereby permitted to all men". And lechatchila, from the outset it is good to be careful to write: "you are hereby [permitted to all men]" on one line; but if it was written in the get on two lines, it is valid to give it. (Mahari section 143)

מב מוּתֶּרֶת, בְּוָי"ו.

42 "Muteret" (permitted) is spelled full, with a vav

מג דִּי יֶהֱוֵי, נָהֲגוּ לְכָתְבוֹ שְׁתֵּי תֵּבוֹת. אָמְנָם אִם כָּתַב: דִּיֶהֱוֵי, תֵּבָה אַחַת, כָּשֵׁר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ). וְאַף אִם לֹא כָּתַב רַק: דְּהָוֵי, כָּשֵׁר בִּשְׁעַת הַדְּחָק בִּמְקוֹם עִגּוּן (רִיבָ"שׁ סִימָן ר"ה):

43 "Muteret" (permitted) is written complete, with a vav.

מד מִנַּאי, נָהֲגוּ לְכָתְבוֹ בְּלֹא יוּ"ד אַחַר הַמֵּ"ם. וְאִם כָּתַב יוּ"ד אַחַר הַמֵּ"ם, לֹא נִפְסַל בְּדִיעֲבַד (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א):

44 "Minai" (from me) it is customary to write it without a yud after the mem. If he wrote it full, with a yud after the mem, it is not invalid ex post facto (Beit Yosef in the name of Ran and Rashba).

מה נָהֲגוּ לִכְתֹּב: תֵּרוּכִין שְׁבוּקִין פִּטּוּרִין.

45 It has been customary to write "teruchin shevukin piturin" (divorce, leave-taking, exemption or freedom).

מו בְּגֵט אֲרוּסָה כּוֹתְבִין: דַּהֲוֵית אֲרוּסָתִי. וְאִם כָּתַב: דַּהֲוֵית אִנְתְּתִי, כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ, דְּכָתַב לְאִשְׁתּוֹ: אֲרוּסָתִי, כָּשֵׁר בְּדִיעֲבַד (בֵּית יוֹסֵף):

46 In a get for a fiance one writes: "that you were my arusa (after kiddushin and before they were married)". And if one wrote: "that you were my wife", it is valid. And there are those who say it is the same for the opposite, if one writes to his wife: my arusa, it is valid post factum. (Beit Yosef)

מז שִׁי"ן וְעַיִ"ן שֶׁלֹּא הָיוּ הַיּוּדִי"ן נוֹגְעִין בָּהֶם, וְכֵן הַיּוּ"ד שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָלֶ"ף וְשֶׁאֲחוֹרֵי הַצַּדִּי"ק שֶׁאֵינָם נוֹגְעִים בָּאוֹת, אִם הַתִּינוֹק קוֹרֵא אוֹתָם יָפֶה, אֲפִלּוּ הֵם בַּתֹּרֶף, יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בִּמְקוֹם עִגּוּן:

47 A shin (ש) and an ayin (ע) in which their yud portions (י) do not make contact with them (i.e., the body of the letter), and similarly the yud (י) on the upper portion of an aleph (א) or the back portion of a zadik (צ) that does not make contact with [the body of the letter], if a child can read them well, then even if they are in the blank part of the document, it is adequate to render it valid in circumstances of "chainedness" (i.e., inability to leave the marriage).

מח אִם נִדְבְּקוּ רַגְלֵי הֵהִי"ן לַגַּגִּין, אִם תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ קוֹרֵא אוֹתָם, יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בִּמְקוֹם עִגּוּן, אֲפִלּוּ אִם הוּא בַּתֹּרֶף, וְיַפְרִיד בְּסַכִּין. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכ"ה סָעִיף י"ו:

48 If the legs of the heh (ה) are attached to the roof of the letter, if a child that is neither exceptionally bright nor exceptionally dull can read them, then that is adequate to render it valid in circumstances of "chainedness" (i.e., inability to leave the marriage), even if it is in the blank part of the document. And you can separate it with a knife. See above sec. 125:16.

מט אִם חִסֵר תֵּבָה אַחַת מֵהַטֹּפֶס, לֹא נִפְסַל בְּכָךְ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם חָסֵר וָי"ו שְׁנִיָּה שֶׁל וְכַדּוּ, וְכָתַב, וְכַד (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א), דְּמֵאַחַר שֶׁאֵין הָעִנְיָן מִשְׁתַּנֶּה, אֵין פָּסוּל בְּחִסָּרוֹן זֶה (כֵּן כָּתַב הָרֹא"שׁ בִּתְשׁוּבָה). וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ אוֹתִיּוֹת יְתֵרוֹת, כָל שֶׁאֵין הָעִנְיָן מִשְׁתַּנֶּה (רִיבָ"שׁ סִימָן ר"ה). אֲבָל אִם נִשְׁתַּנָּה הָעִנְיָן, פָּסוּל. וְלָכֵן יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם כָּתַב לִבְרִיאַת עָלְמָה, בְּהֵ"א, שֶׁהַגֵּט פָּסוּל, דְּעַלְמָה לְשׁוֹן נַעֲרָה (הָר"ד כֹּהֵן), וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין בִּשְׁעַת הַדְּחָק (בִּנְיָמִין זְאֵב):

49 If [the get] is missing one word from the copy, it is not invalid on account of this. Rema: And certainly if it is merely missing a vav (ו) in the second instance of "v'cadu," "v'catav," "v'cad" (Bet Yosef citing Responsa of Rashba), since because the content has not been changed, it would not be invalid due to this deficiency (thus writes Responsa of Rosh). The same result occurs if there are extra words, so long as the content is not changed (Rivash s. 205). However, if the content has been changed, then it is invalid. Similarly, some opinions hold that if it is written "לִבְרִיאַת עָלְמָה" with a [final] heh (ה) [instead of the correct "לִבְרִיאַת עָלְמָא" ending with an aleph (א)], the get is invalid, because "עָלְמָה" has the meaning "a young woman" (Rad Cohen); but some opinions render it valid in cases of exigency (Binyamin Zev).

נ אֵין לִכְתֹּב בַּגֵּט: בְּבִטּוּל מִינֵי מוֹדָעֵי וְעַיֵּן נֻסַּח הַגֵּט לְקַמָּן (בְּסִימָן קנ"ד):

50 One should not write, "with the cancellation of all forms of 'modai' (a modaa is an advance notice delivered elsewhere that the divorce proceedings are being forced, and should therefore be considered null and void)." Rema: see the text of the get infra chapter 154.

Previous Chapter Next Chapter