Shulchan Aruch, Orach Chayim Siman 312

Siman 312

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הִתִּירוּ לְטַלְטֵל אֲבָנִים לְקַנֵּחַ, וַאֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹתָם לַגַּג עִמּוֹ דְּהָוֵי טִרְחָא יְתֵרָה, מֻתָּר. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לְבֵית הַכִּסֵא, יָכוֹל לְהַכְנִיס עִמּוֹ אֲבָנִים לְקַנֵּחַ מְלֹא הַיָּד; וְאִם אֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, מַכְנִיס עִמּוֹ כְּשִׁעוּר בּוּכְנָא קְטַנָּה; וְאִם נִכָּר בָּאֶבֶן שֶׁקִּנְּחוּ בּוֹ, מֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה, אוֹ אֲפִלּוּ הֵם הַרְבֵּה מִמְּלֹא הַיָּד, מֻתָּר לִטֹּל כֻּלָּן דְּכֵיוָן שֶׁקִּנְּחוּ בָּהֶן הוּכְנוּ לְכָךְ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּחָצֵר מֻתָּר לְטַלְטֵל אֲבָנִים (רַשִׁ"י סוֹף פֶּרֶק הַמּוֹצִיא יַיִן וְרַ' יְרוּחָם ני"ב חי"ו ור"ן). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הָיָּחִיד נָמֵי שָׁרֵי, דְּהָא נָמֵי אֵינוֹ רַק אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הִתִּירוּהוּ. (תּוֹסָפוֹת פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַזּוֹרֵק).

1 What one who needs to relieve himself may use to wipe on Shabbat. 10 sections: Out of concern for human dignity, the Sages permitted handling stones for wiping — even carrying them up to a roof, which is extra effort, is permitted. One who has a designated place for a bathroom may bring a handful of stones with him. If he has no fixed place he may bring with him the size of a small pestle. If it is evident that a stone was used for wiping, it is permitted to bring it even if it is very large, or even if there are many more than a handful — since they were used for wiping they have been designated for that purpose. Rema: Some say it is only permitted to carry stones in a courtyard. (Rashi, end of ch. HaMotzi Yayin, R. Yerucham 12:16, and Ran) Some say even from a karmelit to a private domain is permitted, since that too is only a Rabbinic prohibition and the Sages permitted it out of concern for human dignity. (Tosafot, ch. Lulav HaGazul, and Hagahot Mordechai, ch. HaZorek)

ב אִם יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל הָאֲבָנִים וְנִטְבְּעוּ; אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר, מֻתָּר לִטְּלָן כְּדֵי לְקַנֵּחַ וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סוֹתֵר וְלֹא מִשּׁוּם טוֹחֵן.

2 If rain fell on stones and they sank into the ground — if their impression is visible it is permitted to take them for wiping, and there is no concern of demolishing or grinding.

ג צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים, מֻתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִתָּלְשׁוּ, דְּאַף אִם יִתָּלְשׁוּ לֵיכָּא אִסוּרָא דְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן הוּא.

3 A pebble upon which grass has grown — it is permitted to wipe with it, and we are not concerned that the grass may be pulled off, for even if it is pulled off there is no violation since it is an unintended act.

ד לֹא יְטַלְטֵל רֶגֶב אֲדָמָה לְקַנֵּחַ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְקִנּוּחַ לְפִי שֶׁהִיא נִפְרֶכֶת. אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּחֶרֶס, אֲפִלּוּ בַּחֹל, מִשּׁוּם סַכָּנָה שֶׁלֹּא יְנַתֵּק שִׁנֵּי הַכַּרְכֶּשְׁתָּא, (פי' הַמֵּעַיִם הַתְּלוּיִם בְּפִי טַבַּעַת).

4 One may not handle a clod of earth for wiping since it is not suitable for wiping as it crumbles. It is forbidden to wipe with a shard even on a weekday due to danger, lest it tear the rectal ligaments.

ה הָיוּ לְפָנָיו בְּשַׁבָּת צְרוֹר וְאָזְנֵי חֶרֶס חֲלָקִים, דְּכֵיוָן דַּחֲלָקִים הֵם לֵיכָּא מִשּׁוּם סַכָּנָה, מְקַנֵּחַ בְּאֹזֶן הַחֶרֶס שֶׁהוּא רָאוּי לְכַסוֹת בּוֹ פִּי הַכְּלִי; צְרוֹר וַעֲשָׂבִים, יְקַנֵּחַ בַּעֲשָׂבִים אִם הֵם לַחִים, אֲבָל בִּיבֵשִׁים אֵין מְקַנְּחִין מִפְּנֵי שֶׁהֵם חַדִּים וּמְחַתְּכִין אֶת הַבָּשָׂר.

5 If one has before him on Shabbat both a pebble and smooth pottery handles — since they are smooth there is no danger — one wipes with the pottery handle since it is suitable for covering the mouth of a vessel. If one has a pebble and grass, one wipes with the grass if it is moist; but with dry grass one does not wipe since it is sharp and cuts the flesh.

ו מְקַנְּחִין בְּשַׁבָּת בַּעֲשָׂבִים לַחִים אֲפִלּוּ הֵם מְחֻבָּרִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֵם; וּמִשּׁוּם מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר לֵיכָּא, דְּלֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאִילָן אֲבָל לֹא בְּיֶרֶק.

6 One may wipe on Shabbat with moist grass even if it is still attached to the ground, provided one does not move it. There is no concern of using something attached to the ground, since that was only said regarding a tree but not regarding vegetation.

ז הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְנוֹת, שֶׁרְפוּאָתוֹ לְמַשְׁמֵשׁ בְּפִי הַטַּבַּעַת שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ שָׁם בִּצְרוֹר וְהַנֶּקֶב נִפְתָּח, לֹא יְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׁבָּת כַּדֶּרֶךְ שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ בְּחֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז הַצְּרוֹר בְּכָל הַיָּד, מִשּׁוּם הַשָּׂרַת נִימִין, אֶלָּא מְמַשְׁמֵשׁ כִּלְאַחַר יָד, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱחֹז הַצְּרוֹר בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמְמַשְׁמֵשׁ.

7 If one needed to relieve himself and could not — the remedy is to massage around the anal opening, where by massaging with a pebble the opening relaxes. One should not massage on Shabbat in the same way as on a weekday — meaning holding the pebble in the whole hand — due to the concern of removing hairs; rather one massages in an unusual manner, meaning holding the pebble between two fingers.

ח לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִרְזָא בְּפִי הַטַּבַּעַת דִּינָהּ כִּצְרוֹר, שֶׁלֹּא יֹאחֲזֶנָּה אֶלָּא בְּב' אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאָסוּר לָצֵאת בְּבִרְזָא אֲפִלּוּ תְּחוּבָה כֻּלָּהּ בַּגּוּף.

8 Massaging with a plug at the anal opening has the same law as a pebble — one should only hold it with two fingers. It is forbidden to go out with a plug even if it is inserted entirely within the body.

ט אָסוּר לִפְנוֹת בִּשְׂדֵה נִיר בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יָבֹא לְאַשְׁווּיֵי גּוּמוֹת; וְאִם הָיָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ בַּחֹל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁדָּשׁ נִירוֹ וּמְקַלְקֵל.

9 It is forbidden to relieve oneself in a plowed field on Shabbat, lest one come to fill in holes. And if it is another person's field, even on a weekday it is forbidden since one treads upon his furrows and damages them.

י אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁמְּצַדְּדִין אוֹתָן כְּמִין מוֹשָׁב חָלוּל וְיוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם בַּשָּׂדוֹת בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לְבֵית הַכִּסֵא, מֻתָּר לְצַדְּדָן; וְאַף עַל גַּב דְּבִנְיַן עֲרַאי הוּא לֹא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנָן, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת.

10 Large stones that are arranged in the shape of a hollow seat, upon which one sits in fields in a place designated as a bathroom — it is permitted to arrange them, and even though it is a temporary construction the Sages did not decree against it out of concern for human dignity.

Previous Chapter Next Chapter