Shulchan Aruch, Orach Chayim Siman 392

Siman 392

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א עִיר שֶׁהָיְתָה קִנְיַן יָחִיד, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, מִשְׁתַּתְּפִים כֻּלָּם שִׁתּוּף אֶחָד וִיטַלְטְלוּ בְּכָל הַמְּדִינָה. וְכֵן אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח אֶחָד, מִשְׁתַּתְּפִים כֻּלָּם שִׁתּוּף אֶחָד. אֲבָל אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים, וְיֵשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים שֶׁהָעָם נִכְנָסִים בָּזֶה וְיוֹצְאִים בָּזֶה, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא מַנִּיחִין מִמֶּנָּה מָקוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ חָצֵר אַחַת וּבַיִת לְתוֹכָהּ, וּמִשְׁתַּתְּפִין הַשְּׁאָר וְיִהְיוּ אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּם מֻתָּרִים בְּכָל הָעִיר חוּץ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשִּׁיְּרוּ, וְיִהְיוּ אוֹתָם הַנִּשְׁאָרִים מֻתָּרִים בִּמְקוֹמָם בַּשִּׁתּוּף שֶׁעוֹשִׂים לְעַצְמָם. וְאִם הָיוּ הַנִּשְׁאָרִים רַבִּים, אֲסוּרִים לְטַלְטֵל בִּשְׁאָר כָּל הָעִיר. וְדָבָר זֶה מִשּׁוּם הֶכֵּר הוּא, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהָעֵרוּב הִתִּיר לָהֶם לְטַלְטֵל בְּעִיר זֶה שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ שֶׁהֲרֵי הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁאַר וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם אֵין מְטַלְטְלִים בּוֹ אֶלָּא אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן. וְאִם רָצוּ לְעָרֵב מָבוֹי מָבוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּל שֶׁכֵּן דְּמַהֲנֵי דְּאֵין שִׁיּוּר גָּדוֹל מִזֶּה. הַגָּה: וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ בֵּינֵיהֶם שְׁנֵי פַּסִּין שֶׁל שְׁנֵי מַשְׁהוּיִין אִם הוּא רָחָב עֶשֶׂר (אַמּוֹת), וּבְיֶתֶר מִי' צָרִיךְ צוּרַת פֶּתַח. (טוּר).

1 Laws of City Eruvin. Containing 8 paragraphs: A city that has been the property of an individual, even if it became public- everyone can join in one partnership, and carry throughout the whole estate. Similarly, if it is publicly owned and it has one entrance- everyone can join in one partnership. But if it is publicly owned and and has two entrances, where the populace goes in one and out the other, even if the area came under private ownership, we may not make the whole thing into an Eruv. Rather, we must exclude a place, even as small as one courtyard and the house within it, from the city, and join the rest of the city together. Then all the participants in the partnership will be permitted in the whole city, except that one place that they excluded, and those residents remaining will be permitted in their own location, through a partnership they make for themselves. But if there are many residents remaining, it is forbidden to carry in the entire city. This is a provision instituted for the purpose of recognition, so that the residents will be aware that the Eruv has permitted them to carry in this place. The public becomes become expert on it, observing that we do not carry in the place that was excluded and not joined with them, but rather these carry in their own space and those carry in their own space. If residents wanted to institute an Eruv for each alley on its own, that would certainly be effective, for there is no greater exclusion than this.

ב עִיר שֶׁל רַבִּים שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד וְסֻלָּם בְּמָקוֹם אַחֵר, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיּוּר, שֶׁאֵין הַסֻלָּם שֶׁבַּחוֹמָה חָשׁוּב כְּפֶתַח. וַאֲפִלּוּ הֶעֱמִיד הַרְבֵּה סֻלָּמוֹת זֶה בְּצַד זֶה עַד רֹחַב עֶשֶׂר, לֹא חָשִׁיב כְּפֶתַח. וְאִם יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים וְיֵשׁ אַשְׁפָּה לִפְנֵי אֶחָד מֵהֶם, כְּאִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא פֶּתַח אֶחָד.

2 A city of many people that has a first entrance and a ladder in another place, they are all mixed up and it is not necessary to remember that the ladder in the wall is not considered as a door, and even if many ladders are placed side by side up to a width of ten, it is not considered as a door. And if it has two doors and there is a garbage pile in front of one of them, it is as if there is only a first door there:

ג הַבָּתִּים שֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָם שִׁיּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם פְּתוּחִים לָעִיר אֶלָּא אֲחוֹרֵיהֶם לָעִיר וּפְנֵיהֶם לַחוּץ, וַאֲפִלּוּ הוּא רַק בַּיִת אֶחָד אֲפִלּוּ בֵּית הַבָּקָר אוֹ בֵּית הַתֶּבֶן שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב, עוֹשִׂים אוֹתָם שִׁיּוּר וּמְעָרְבִין אֶת הַשְּׁאָר.

3 The houses that are placed separately, even though they are not open to the city, but have their backs to the city and their faces are outside, and even if it is (just one house, even) a cattle house or a hay house that does not need to be fenced, they are considered separate, and the rest of the houses are fenced:

ד עִיר שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ חוּץ מִמָּבוֹי אֶחָד, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַל כֻּלָּם. וְאִם בָּנוּ מַצֵּבָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי, אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. לְפִיכָךְ עִיר שֶׁהָיְתָה קִנְיַן יָחִיד, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, אֵין מְעָרְבִין אוֹתָהּ לַחֲצָאִין, אֶלָּא אוֹ כֻּלָּהּ אוֹ מָבוֹי וּמָבוֹי וּבוֹנֶה כָּל מָבוֹי וּמָבוֹי מַצֵּבָה עַל פִּתְחוֹ אִם רָצָה לַחֲלֹק רְשׁוּתוֹ מֵהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶאֱסֹר עַל שְׁאָר הַמְּבוֹאוֹת.

4 A city in which all its inhabitants participated except one alleyway, then carrying is forbidden to all of them. And if they built a monument at the entrance of the alleyway then carrying is not forbidden to them. Therefore, a city that was the property of a single person, even if it became the property of many, is not divided into halves, but either the whole or both entrances and exits. And each entrance and exit builds a monument at its entrance if he wants to share his permission with them so that he does not prohibit the rest of his entrances.

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מְעָרְבִין אוֹתָהּ לַחֲצָאִין, בְּעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה גָּבוֹהַּ י"ט וְיֵשׁ לָהּ דְּלָתוֹת, אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה הָעִיר כֻּלָּהּ מֻכְשֶׁרֶת בִּמְחִצּוֹת וּבָאוּ לְהַכְשִׁיר חֶצְיָהּ וּלְעָרְבָהּ, הָרְשׁוּת בְּיָדָם.

5 What is the meaning of the words, "It is not to be built for the half of a city"? That is it is surrounded by a high wall, and it has a gate. But if the whole city were not prepared on the outside, and they came to prepare the half and to build the half, they allowed it in their hands:

ו זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵין מְעָרְבִין אוֹתָהּ לַחֲצָאִין, הַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאֵין לֶחִי וְקוֹרָה מוֹעִיל לְסַלְּקָם זֶה מִזֶּה, אֲבָל בְּפַס אַרְבָּעָה אוֹ בִּשְׁנֵי פַּסִין שְׁנֵי מַשְׁהוּיִין נֶחֱלָקִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ וּמְעָרְבִין לַחֲצָאִין. וְאִם הוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח. הַגָּה: אוֹ יַעֲשֶׂה מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה לְפֶתַח מְבוֹאוֹ. (טוּר). יֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּעִיר שֶׁל יָחִיד אָסוּר לְחַלֵּק הַיְנוּ לְאָרְכָּהּ, מֵאַחַר דִּשְׁנֵיהֶם צְרִיכִים לֵילֵךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁבְּתוֹכָהּ. אֲבָל לְרָחְבָּהּ, וְאֵלּוּ יוֹצְאִים בְּשַׁעַר זֶה וְאֵלּוּ יוֹצְאִים בְּשַׁעַר זֶה וְאֵין לָהֶם דְּרִיסַת הֶרְגֵּל זֶה עַל זֶה, מְעָרְבִין לַחֲצָאִין וְעוֹשִׂין תִּקּוּן בֵּינֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' שס"ג דְּעַד עֶשֶׂר מְהָנֵי לֶחִי אוֹ קוֹרָה, וּבְיֶתֶר מֵעֶשֶׂר צוּרַת הַפֶּתַח. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ה מֵהִלְכוֹת עֵרוּבִין וְהָרֹא"שׁ וְהַטּוּר).

English not available yet

ז עִיר שֶׁל רַבִּים וְנִתְמַעֲטָה וְעָמְדָה עַל חֲמִשִּׁים דִּיּוּרִים, אֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיּוּר.

English not available yet

ח הַמְזַכֶּה בְּשִׁתּוּף לְכָל בְּנֵי הָעִיר, אִם עֵרְבוּ כֻּלָּם עֵרוּב אֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָם שֶׁזְּכוּת הוּא לָהֶם. וְדִין מִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף עִם בְּנֵי הָעִיר, אוֹ מִי שֶׁהָלַךְ לִשְׁבֹּת בְּעִיר אַחֶרֶת אוֹ עַכּוּ"ם שֶׁהָיָה עִמָּהֶם בָּעִיר, דִּין הַכֹּל כְּדִינָם בְּחָצֵר וּמָבוֹי.

8 The one who qualifies all the inhabitants of the city for participation, if they all participated he does not need to inform them that the right is theirs. And the law for anyone who forgot and did not participate with the inhabitants of the city, or for anyone who went to exile in another city, or for a foreigner who was with them in the city, is the same as the law for the courtyard and in the alleyway:

Previous Chapter Next Chapter