ב הַמְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת אוֹ לְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵרוּב אֶחָד לְרוּחַ אַחַת לִשְׁנֵי הַיָּמִים, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָעֵרוּב בִּמְקוֹמוֹ מָצוּי בַּלַּיִל הָרִאשׁוֹן וּבְלֵיל ב' כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, מוֹלִיכוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ בְּיָדוֹ וּבָא לוֹ, אִם הָיָה לֵיל יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר מוֹלִיכוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וּמַנִּיחוֹ שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאוֹכְלוֹ אִם הָיָה לֵיל שַׁבָּת, אוֹ מְבִיאוֹ אִם הָיָה לֵיל יוֹם טוֹב; מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת, וְאֵינָם כְּיוֹם אֶחָד כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר מִלֵּיל רִאשׁוֹן קָנָה הָעֵרוּב לִשְׁנֵי יָמִים. נֶאֱכַל הָעֵרוּב בָּרִאשׁוֹן, קָנָה הָעֵרוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי. עֵרֵב בְּרַגְלָיו בָּרִאשׁוֹן, צָרִיךְ לְעָרֵב בְּרַגְלָיו בַּשֵּׁנִי וְהוּא שֶׁיֵּלֵךְ וְיַעֲמֹד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְיַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה שָׁם שְׁבִיתָה וְלֹא יֹאמַר כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם הֲכָנָה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אוֹ מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב בְּפַת שֶׁלֹּא עֵרְבוּ בּוֹ כְּבָר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹת עָלָיו שֵׁם עֵרוּב וְנִמְצָא מֵכִין. עֵרֵב בָּרִאשׁוֹן בְּמַאֲכָל, אִם רָצָה לְעָרֵב בְּרַגְלָיו בַּשֵּׁנִי, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. וְאִם רָצָה לְעָרֵב בַּפַּת, צָרִיךְ לְעָרֵב בְּאוֹתָהּ הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעֵרֵב בָּהּ בָּרִאשׁוֹן, שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּלוּם שֶׁכְּבָר קָרָא שֵׁם עֵרוּב וְאִם כֵּן אֵינוֹ מֵכִין כְּלוּם.
2 One who makes an eruv for two days of Yom Tov in the diaspora, or for Shabbat and Yom Tov — even if it is one eruv in one direction for both days — the eruv must be present in its place during twilight of the first night and during twilight of the second night. How does he do this? He brings it to that place on Yom Tov eve or Shabbat eve and lets nightfall find him there, then takes it in his hand and returns. If the first night is Yom Tov he brings it to that place the next day and leaves it there until nightfall and eats it if the second night is Shabbat, or brings it back if the second night is Yom Tov — since they are two separate sanctities and not one day, so that we cannot say that by acquiring the eruv on the first night it takes effect for both days. If the eruv was eaten on the first day, it took effect for the first day and is not an eruv for the second. If he acquired Shabbat rest by foot on the first day, he must acquire it by foot on the second day — by going and standing at that place and resolving in his mind to acquire Shabbat rest there, saying nothing, since it is forbidden to make any preparation from Yom Tov for Shabbat or from Shabbat for Yom Tov even by speech. Certainly he cannot make an eruv with bread that was not already used on the first day, since he would need to declare it an eruv and would thereby be making a preparation. If he made the eruv on the first day with food and wishes to acquire by foot on the second day, it is valid. If he wishes to make the eruv with bread on the second day, he must use the same bread he used on the first day, needing to say nothing since the eruv was already declared — and thus he is making no preparation at all.