Shulchan Aruch, Orach Chayim Siman 562

Siman 562

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא שָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוֹ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים דְּהַיְנוּ שֶּׁיִּרְאֶה ג' כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים אוֹ שֶׁהַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּכֹחַ וְתָאִיר עַל הָאָרֶץ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ק דְּתַעֲנִית וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א), אֵינוֹ תַּעֲנִית; וְאִם דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל קֹדֶם לָכֵן, אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ. הַגָּה: מִיהוּ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְכֵן דַּעַת מִקְצָת רַבְּוָתָא (תה"ד סִימָן קנ"ז); וְנִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא בְּיָחִיד דְּאוֹמֵר עֲנֵנוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, דִּבְלָאו הָכֵי יָכוֹל לְהוֹסִיף כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' קי"ט, אֲבָל שְׁלִיחַ צִבּוּר לֹא יֹאמַר עֲנֵנוּ אֶלָּא אִם כֵּן מַשְׁלִימִין, וְכֵן נוֹהֲגִין.

1 The Laws of Accepting a Fast, Contains 13 Sections. Every fast that does not last until sunset - that is, it is not completed until Tzeit HaKochavim, meaning that one can see three medium-sized stars or the moon shines strongly and illuminates the earth (Hagahot Ashiri, Chapter 1 of Taanit and Hagahot Maimonides, Chapter 1) - is not considered a fast. And if one intends to eat before then, one should not recite the 'Aneinu' prayer [in their Amidah]. Rema: However, there is a custom to recite 'Aneinu' even if the fast is not completed until Tzeit HaKochavim, as is the opinion of some authorities (Terumat HaDeshen, section 157). It seems to me that this specifically applies to an individual who says 'Aneinu' in the 'Shomea Tefillah' blessing [in the Amidah], as anyway he can add to it as explained earlier in section 119. However, a prayer leader should not say 'Aneinu' unless the fast is completed, and this is the common practice.

ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁרָגִיל לְהִתְעַנּוֹת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין רְגִילוּת לְקַבְּלָם בַּתְּפִלָּה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים אֶלָּא עַד שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הַגָּה: וְהַיָּחִיד מִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּמָרְדְּכַי פ"ק דְּתַעֲנִית). וְכֵן חָתָן יִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לַחֻפָּה וְאָז יוּכַל לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה (תה"ד סִימָן קנ"ז); אֲבָל מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִי"ז בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב צָרִיךְ לְהַשְׁלִים, אַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ צָרִיךְ קַבָּלָה; וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנֶּה כָּל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, רַק מִתְעַנֶּה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, בָּעֵי קַבָּלָה וְהַשְׁלָמָה (תה"ד סִימָן קמ"ו). וְנִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא בִּסְתָם, אֲבָל אִם הִתְנָה שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִים, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ דְּלֹא עָדִיף מִשְּׁאָר תַּעֲנִית.

2 There are those that say one who is used to fasting during the 10 days of Repentance since it is not normal to accept the fast in prayer (i.e. in the Mincha prior to the fast), it is not necessary to fast until Nightfall, rather when one leaves the Synagogue (i.e. after praying the evening service even if prayed prior to Nightfall). Rema: And an individual would pray 'Aneinu' [Haagos Ashiri and Mordechai First Chapter of Taanis]. So to a Groom prays 'Aneinu' before entering into the Chuppah, and then is able to drink from Cup of Blessing (as a part of the wedding service) [Terumas Hadeshen Siman 157]. But one who fasts from the 17th of Tammuz until the 9th of Av, it is necessary to complete even if it is not necessary to accept, so with one who does not fast the whole 10 days of Repentance only fasting a day or days requires an acceptance and completion [Terumas HaDeshen Siman 146]. And it appears to me this is specifically with non-specificity (in the acceptance) but if one made a condition (when accepting the fast) not to complete, the allowance is in his hand, that it is no greater than other fasts.

ג יָחִיד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית סְתָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, אִם לֹא שֶׁפֵּרֵשׁ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתַּעֲנִית עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ הַצִּבּוּר תְּפִלָּתָם וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רמ"ט.

3 An individual who accepts upon himself a fast with non-specificity on the Eve of Shabbos, he needs to fast until Nightfall, if he did not detail at the time of the acceptance of the fast (that the end would only be) until the Congregation completed their prayers (on Friday night). Rema: And also see prior in Siman 249.

ד תַּעֲנִית חֲלוֹם, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רמ"ט (סָעִיף ד').

4 A fast for a dream needs to be fasted until tzeit hakochavim, even on a Friday. (And see above, chapter 449:4)

ה כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ תַּעֲנִית. הַגָּה: לְהִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ וְלֹא לְעִנְיַן אִם חַיָּב תַּעֲנִית סְתָם וְהִתְעַנָּה כָּךְ לֹא יָצָא יְדֵי נִדְרוֹ (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א); מִיהוּ יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר"י), וְכֵן נִרְאֶה לִי לִנְהֹג בְּתַעֲנִית יָחִיד. וּלְכֻלֵּי עָלְמָא, הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם מִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל.

5 Every fast which an individual did not accept upon themself whilst it was still daytime is not a fast. Rema: [not a real fast] to pray Aneinu, and not regarding if the person is obligated in the fast at all; and the person who fasts thusly has not completed their vow (Mordechai and Hagahot Maimoni ch1). There are those that say that one prays Aneinu (Mordechai in the name of the R"i), and so it seems to me to act for the fast of an individual, and universally the one who fasts for a dream prays Aneinu even if they had not accepted it upon themself from yesterday.

ו אֵימָתַי מְקַבְּלוֹ, בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה אוֹמֵר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה אוֹ אַחַר שֶׁסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו: הֲרֵינִי בְּתַעֲנִית יָחִיד מָחָר יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא תְּפִלָּתִי בְּיוֹם תַּעֲנִיתִי מְקֻבֶּלֶת; וְאִם לֹא הוֹצִיא בְּפִיו, אִם הִרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא מְקַבֵּל תַּעֲנִית לְמָחָר, הָוֵי קַבָּלָה, וְהוּא שֶׁיְּהַרְהֵר כֵּן בִּשְׁעַת תְּפִלָּה הַמִּנְחָה. הַגָּה: וְטוֹב יוֹתֵר לְקַבְּלוֹ אַחַר תְּפִלָּה מִבִּשְׁעַת תְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ (הַמַּגִּיד וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף).

6 When does one accept it? During mincha, one says in Shomea Tefila or after one completes one's prayer but before moving one's legs, "Behold I am in a private fast tomorrow: may it be acceptable that my prayer on the day of my fast is accepted". If one does not say this out loud, if one thought in one's heart that one accepted a fast for the next day this counts as acceptance; this is specifically when one thinks so during the mincha prayer. Rema: and it's better to accept it after prayer than during prayer, in order not to break up one's prayer (Hamagid and Hagahot Maimoni, Kol Bo and Beit Yosef).

ז קִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּלַּיְלָה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם; וְכֵן אִם קִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים אוֹ יוֹתֵר, זֶה אַחַר זֶה, לְהִתְעַנּוֹת בַּיָּמִים וְיֹאכַל בַּלֵּילוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל כָּל הַלַּיְלָה לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, דְּהָוֵי קַבָּלָה לְכֻלָּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּמִנְחָה שֶׁלְּפָנָיו. הַגָּה: וְאִם קִבֵּל לְהִתְעַנּוֹת שְׁנֵי יָמִים רְצוּפִין מֻתָּר לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה שֶׁבֵּינֵיהֶם, אִם לֹא פֵּרֵשׁ בְּהֶדְיָא אַף עַל הַלַּיְלָה (מָרְדְּכַי פ"ק דְּתַעֲנִית), וְאָז מִתְפַּלֵּל כָּל יוֹם בְּמִנְחָה, עֲנֵנוּ (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן ק"פ).

7 One who accepted a fast at the mincha prayer, even though they eat and drink at night, has not lost anything. And if they accept upon themself to fast three or four days or more, one after the other, to fast in the days and eat in the nights, even though they eat on each of the nights, has not lost anything. For this is an acceptance for all of them, even though they didn't accept for each individually in the preceding mincha. Rema: and if they accepted to fast two consecutive days, it's permitted to eat in the night between them, if they didn't specify explicitly the night as well (Mordechai, ch1 of Ta'anit) and then they pray each day Aneinu in mincha.

ח אִם קִבֵּל עָלָיו בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה תַּעֲנִיּוֹת, וְלֹא רְצוּפִין זֶה אַחַר זֶה, כְּגוֹן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, יֵשׁ מִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק אִי סַגֵּי בְּקַבָּלָה אַחַת לְכֻלָּם אוֹ אִם צָרִיךְ קַבָּלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. הַגָּה: מִיהוּ נָהֲגוּ הָעָם לְקַבְּלָם בְּקַבָּלָה אַחַת וְסַגֵּי בְּהָכֵי, וְכֵן דַּעַת מִקְצָת רַבְּוָתָא (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).

8 If they accepted upon themself during mincha three or four fasts, not consecutively one after the other; for example, they accepted to fast on Monday and Thursday and Monday or similar cases, there are some who question if it's enough to accept them all once or if they need to accept them each individually. Rema: and the people are accustomed to accept them with a single acceptance, and this is sufficient, and so is the opinion of some of the רבוואתא [?] (Mordechai and Hagahot Maimoni).

ט קִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר, וְהִתְעַנָּה, וּבַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחַר הַתַּעֲנִית נִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלָּן בְּתַעֲנִיתוֹ שֶׁלֹּא אָכַל בַּלַּיְלָה וְהִתְעַנָּה כָּל הַיּוֹם הַשֵּׁנִי, אֵינוֹ תַּעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם.

9 One accepted upon themself to fast tomorrow, and fasted, and in the night after the fast decided to fast, even though they spent the night in a fasting state, that is, did not eat in the night, and fasted all the second day, this is not a fast since they didn't accept it upon themself during the day.

י מִתְעַנֶּה אָדָם תַּעֲנִית שָׁעוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל כָּל הַיּוֹם. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁהָיָה טָרוּד בַּחֲפָצָיו וּמִתְעַסֵק בִּצְרָכָיו וְלֹא אָכַל עַד חֲצוֹת אוֹ עַד ט' שָׁעוֹת, וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בַּשָּׁעוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַיּוֹם, הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה אוֹתָם שָׁעוֹת וּמִתְפַּלֵּל בָּהֶם עֲנֵנוּ שֶׁהֲרֵי קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית קֹדֶם שְׁעוֹת הַתַּעֲנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם זֶה תַּעֲנִית שָׁעוֹת צָרִיךְ שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל; וְהֵיכִי מַשְׁכְּחַת לָהּ, כְּגוֹן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מֵאֶתְמוֹל לְהִתְעַנּוֹת עַד חֲצִי הַיּוֹם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַיּוֹם נִמְלַךְ וּגְמָרוֹ, אוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר מֵחֲצִי הַיּוֹם וָאֵילָךְ, וּלְמָחָר נִמְלַךְ וְלֹא אָכַל גַּם בַּחֲצִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן, הֲרֵי זֶה תַּעֲנִית שָׁעוֹת.

10 A person can fast a fast of hours, and this is that they do not eat the whole day. How so? Behold they were distracted by their wants and busy by their needs and did not eat until midday or the ninth hour, and decided to fast the remaining hours of the day, behold they fast the hours of the day and pray Aneinu during them, for behold they accepted upon themself the fast before the fast itself began. And some say that the fast of hours too needs to be accepted from yesterday, and how would this come about? For example, one accepted upon oneself yesterday to fast until midday, and when one reaches midday one changes their mind and completes the fast [for all the waking hours], or accepted upon themself to fast tomorrow from noon and onwards, and tomorrow changed their mind and didn't eat also in the first half of the day: behold this is a fast of hours.

יא אִם קִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית עַד חֲצִי הַיּוֹם וְאָכַל אַחַר כָּךְ, אוֹ שֶׁאָכַל עַד חֲצִי הַיּוֹם וְקִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית מִשָּׁם וָאֵילָךְ, אֵינוֹ נִקְרָא תַּעֲנִית לְהִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ, אֲבָל נִקְרָא תַּעֲנִית לְעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים נִדְרוֹ.

11 If one accepted upon oneself a fast until midday, and ate after this, or ate until midday and then accepted a fast from that moment onwards, it is not called a fast to pray Aneinu, but is called a fast for the purpose of one needing to complete one's vow.

יב תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִים עַל הַצִּבּוּר אֵין כָּל יָחִיד צָרִיךְ לְקַבְּלוֹ בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, אֶלָּא שְׁלִיחַ צִבּוּר מַכְרִיז הַתַּעֲנִית וַהֲרֵי הוּא מְקֻבָּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לָהֶם נָשִׂיא, לְפִי שֶׁגְּזֵרָתוֹ קַיֶּמֶת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ צְרִיכִים כָּל הַצִּבּוּר לְקַבֵּל עַל עַצְמָם כִּיחִידִים, שֶׁכָּל אֶחָד מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ.

12 A fast that was decreed on the community, each individual doesn't need to accept it during mincha, rather the sha"tz announces the fast and behold it is accepted. And some say that these things are in Eretz Yisrael, since they had a Nasi whose decree stood over each Jew, but in the Diaspora the entire community needs to accept it upon themselves as individuals since each of them accept it upon themself.

יג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּי שֶׁנָּדַר וְאָמַר: אִם לֹא אֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵשֵׁב בְּתַעֲנִית, מֵאַחַר שֶׁמַּה שֶּׁהִתְנָה הוּא דְּבַר הָרְשׁוּת, הָוֵי אַסְמַכְתָּא (פֵּרוּשׁ שֶׁאָדָם סוֹמֵךְ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד וְעַל סְמַךְ זֶה הוּא נוֹדֵר אוֹ מִתְחַיֵּב בִּדְבַר מָה); אֲבָל אִם אָמַר: אִם לֹא אֶעֱשֶׂה מִצְוָה פְּלוֹנִית אֵשֵׁב בְּתַעֲנִית, וְכֵן אִם אָמַר: אִם יַצִּילֵנִי ה' מִצָּרָה אוֹ אִם יַצְלִיחַ דַּרְכִּי, לֹא הָוֵי אַסְמַכְתָּא.

13 There are those who say that the person who vows and says "If I do not go to such and such a place, I will sit in fasting from after there", that the condition is a matter of choice, is a mere support for the statement (asmachta) [?]. (Meaning, a person relies in their mind on being able to do something, and on this assumption they make the vow, or they are obliged in that thing) But if they said "If I do not do such and such a mitzvah, I will sit in fasting", and so if they say "If God saves me from trouble" or "If my path succeeds", this is a support.

Previous Chapter Next Chapter