Shulchan Aruch, Orach Chayim Siman 576

Siman 576

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א כְּשֵׁם שֶׁמִּתְעַנִּים וּמַתְרִיעִים עַל הַגְּשָׁמִים כָּךְ מִתְעַנִּים עַל שְׁאָר הַצָּרוֹת; כְּגוֹן עַכּוּ"ם שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, אוֹ לִטֹּל מֵהֶם מַס, אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ, אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם צָרָה אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עַד שֶׁיְּרֻחַמוּ; וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְבִיבוֹתֵיהֶם מִתְעַנִּים אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין, אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבֵּץ לְעֶזְרָתָם; וַאֲפִלּוּ לֹא בָּאוּ אֶלָּא לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצָם, שֶׁאֵין לָהֶם מִלְחָמָה עִמָּהֶם אֶלָּא עַל עַכּוּ"ם אֲחֵרִים, וְעוֹבְרִים עַל מְקוֹם יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין.

1 Concerning what matters they fast, proclaim, and in it, there are sixteen clauses. Just as they fast and proclaim for rain, so too, they fast for other troubles, such as the heathens who come to wage war against Israel, or if they impose a tax on them, take land from them, or decree trouble upon them, even if it's a minor mitzvah. These [cities] fast and proclaim, and [others] around them also fast, but they do not proclaim unless the enemy has come and they have blown the shofar to gather for their assistance. Even if they only came to pass through their land, causing no war except against other heathens later on, and those who pass through the land of Israel fast and proclaim.

ב וְכֵן עַל הַדֶּבֶר. אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ת"ק רַגְלִי וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם א' אוֹ בְּד' יָמִים, אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בְּג' יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים, אֵין זֶה דֶּבֶר; וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה; וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וּזְקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה; הָיָה דֶּבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִתְעַנִּין שְׁאָר גָּלֻיּוֹת עֲלֵיהֶם וְדַוְקָא דְּאִיכָּא דָּבָר בְּכֻלָּהּ וְלֹא בְּמִקְצָתָהּ (ר"ן פ"ג דְּתַעֲנִית). הָיָה דֶּבֶר בַּמְּדִינָה, וְשַׁיָּרוֹת הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת מִמֶּנָּה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, שְׁתֵּיהֶן מִתְעַנּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ.

2 The same applies for a plague. What qualifies as a plague? If a city has 500 infantry and three die in three consecutive days, one each day, this is a plague. If they die in one day or over four days, this is not a plague. If there are 1000 and six die in three consecutive days, this is a plague. If they die on one day or over four days, this is not a plague. The calculation is like this. Women, children, and elders who no longer work are not considered citizens for this matter. If there is a plague in the land of Israel, the Disapora fasts for them (provided there is a plague in the whole land and not just in part of it (Ra"n chapter 3 of Taanit)). If there is plague in a state and there is another state that trades with it, both fast even if they are distant.

ג וְאִם הָיָה דֶּבֶר בַּחֲזִירִים, מִתְעַנִּין, מִפְּנֵי שֶׁמֵּעֵיהֶם דּוֹמִים לְשֶׁל בְּנֵי אָדָם; וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה דֶּבֶר בְּעַכּוּ"ם וְלֹא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּתְעַנִּים.

3 If there was a plague concerning pigs, one would fast because their organs are similar to those of humans, and certainly so if the matter pertained to non-Jews and not to Jews, they would still fast.

ד וְכֵן מִתְעַנִּין עַל הַמַּפֹּלֶת שֶׁבָּעִיר. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁרָבְתָה בָּעִיר מַפֹּלֶת כְּתָלִים בְּרִיאִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין בְּצַד הַנָּהָר, הֲרֵי זֶה צָרָה וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ; וְכֵן עַל הָרַעַשׁ וְעַל הָרוּחוֹת שֶׁהֵם מַפִּילִים הַבִּנְיָן וְהוֹרְגִים, מִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם.

4 And they fast for a collapsed building in the city. How so? If a plague has spread in the city, and healthy walls that do not stand by the riverbank have collapsed, it is considered a distress, and they fast and sound the alarm. Similarly, for noise and strong winds that knock down buildings and cause harm, they fast and sound the alarm concerning them.

ה וְכֵן מִתְעַנִּין עַל הַחוֹלָאִים. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה (פֵּרוּשׁ חֹלִי סוֹגֵר הַגָּרוֹן מֵעִנְיַן וַיִּסָכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם) (בְּרֵאשִׁית ז, ב) אוֹ חִרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְהָיוּ מֵתִים מֵאוֹתוֹ חֹלִי, הֲרֵי זֶה צָרַת צִבּוּר וְגוֹזְרִין עָלֶיהָ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו; אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ, צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבַד. הַגָּה: וּבְאֵלּוּ חֳלָאִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּמוּתוּ בִּשְׁלֹשָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, כְּמוֹ בְּדֶבֶר שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ שִׁנּוּי אֲוִיר, אֶלָּא מִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִים עַל אֵלּוּ הֶחֳלָאִים מִיָּד (בֵּית יוֹסֵף).

5 And they fast for the sick. How so? If a particular illness descends upon many people in the same city, such as diphtheria (meaning a throat-closing disease that closes the depths of the throat, they fast and seal the wells). Or [an illness] like smallpox, and the like, and if people are dying from that illness, it is considered a communal distress, and they decree a fast for it and sound the alarm. Similarly, a choking fever, when a contagious disease spreads, and if it spreads widely among the community, they fast and sound the alarm. However, a dry cough, they only cry out about it. Rema: And regarding these illnesses, there is no need for them to die consecutively within three days, as is the case with a matter that arises due to a change in the air. Instead, they fast and sound the alarm immediately for these illnesses. (Beis Yosef).

ו וְכֵן עַל חַיָּה רָעָה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה, אֲפִלּוּ לֹא הִזִּיקָה אֶלָּא נִרְאֵית בִּלְבַד, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים; אֲבָל אִם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֵינָהּ אֶלָּא מִקְרֶה. אֵיזוֹ הִיא מְשֻׁלַּחַת, נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; נִרְאֲתָה בַּשָּׂדֶה בַּיּוֹם, אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה שֶׁסְמוּכָה לַאֲגַם, וְרָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְרָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיְתָה בַּאֲגַם, אֲפִלּוּ רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֶלָּא אִם טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶם; אֲבָל אִם אָכְלָה שְׁנֵיהֶם בָּאֲגַם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹמָהּ וּמִפְּנֵי הָרְעָבוֹן טָרְפָה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשֻׁלַּחַת.

6 And for a wild animal that has been sent (driven), even if it caused only visible harm without actually injuring anyone, they fast and sound the alarm everywhere, even in distant places. However, if the animal is not sent but is a random occurrence, it is only considered sent if it was seen in the city on one day. If it was seen in the field on a day and did not run away from two people, then it is considered sent. If it was in a field adjacent to a pond, and it was seen chasing two people, it is considered sent. If it did not chase after them, it is not considered sent. If it was in a pond, even if it chased after them, it is not considered sent unless it caught both of them and ate one of them. But if it ate both of them in the pond, it is not considered sent, due to it being in its natural habitat and driven by hunger, not because it was sent.

ז בָּתִּים הַבְּנוּיִים בַּמִּדְבָּרוֹת וּבָאֲרָצוֹת הַנְּשַׁמּוֹת, הוֹאִיל וְהֵם מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה, אִם עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעֲרִיסָה (פֵּרוּשׁ מִטָּה קְטַנָּה מֵעִנְיָן הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דְּבָרִים ג, יא הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת, וְאִם לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁסִכְּנוּ בְּעַצְמָם וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת; אֲבָל שְׁאָר מִינֵי רֶמֶשׂ הָאָרֶץ וְרֶמֶשׂ הָעוֹף שֶׁשֻּׁלְּחוּ וְהִזִּיקוּ, כְּגוֹן שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים שֶׁמַּזִּיקִים וְאֵינָם מְמִיתִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צְרָעִים וְיַתּוּשִׁין וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, אֵין מִתְעַנִּים עַל יָדָם וְלֹא מַתְרִיעִין.

7 Houses constructed in a settled and populated area, if they are located in a wilderness or rural region where wild animals are common, and a wild animal climbs onto the roof and takes a child from its crib (meaning a small bed made of iron), then it is considered sent. However, if it did not reach that specific crib, it is not considered sent. This applies to humans who endanger themselves by coming to a wildlife habitat. As for other types of crawling creatures on the land and flying creatures that were sent and caused harm, such as sending snakes and scorpions that cause harm but are not lethal, not to mention lice, mosquitoes, and the like, one does not fast or sound the alarm for them.

ח וְכֵן עַל יְרָקוֹן וְהַשִּׁדָּפוֹן מִשֶּׁהִתְחִיל בַּתְּבוּאָה, אֲפִלּוּ לֹא הִתְחִיל אֶלָּא בְּמָקוֹם אֶחָד כִּמְלֹא פִּי הַתַּנּוּר, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין וַאֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים (טוּר), רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּאוֹתוֹ הָפְּרַכְיָּא (ר"ן).

8 We also fast and blast for blight and chlorosis when it impacts the plants, even if it only impacts a small area the size of the opening of the oven (even far away (Tur), as long as it is within the same polity).

ט וְכֵן עַל הָאַרְבֶּה וְהֶחָסִיל, אֲפִלּוּ לֹא נִרְאָה מֵהֶם אֶלָּא כָּנָף אֶחָד בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מַשְׁחִית יְבוּל הָאָרֶץ, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם, וְעַל הַגּוּבַאי (פֵּרוּשׁ מִין אַרְבֶּה) בְּכָל שֶׁהוּא; אֲבָל עַל הֶחָגָב אֵין מִתְעַנִּין עָלָיו וְלֹא מַתְרִיעִין, אֶלָּא זוֹעֲקִין בִּלְבַד; וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִין מִינִים הַלָּלוּ, עַל כֻּלָּם מַתְרִיעִין.

9 Similarly, we fast and blast for locusts, even if only one wing is seen in the entire land of Israel and even if it causes no harm to the produce. The same applies to the govai (a type of locust) in any quantity. For the chagav, we do not fast or blast but rather yell. Now since we do not know the difference between these species, we blast for them all.

י וְכֵן עַל הַמְּזוֹנוֹת. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁהֻזְּלוּ דְּבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶם, כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִתְמַעֵט הַמַּשָּׁא וְהַמַּתָּן עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שָׁוֶה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה, הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ, וּבְשַׁבָּת זוֹעֲקִים עָלֶיהָ; אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת.

10 The same applies to sustenance. How so? If the merchandise that most people of the town make a living off of, like linen in Babel and wine and oil in Israel, became cheap, and commerce was so depressed that the merchant must sell something worth ten for six, this is a public crisis and we blast for it. On Shabbat, we yell. on Shabbat, we do not blast.

יא וְכֵן עַל הַמָּטָר. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִים עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין לְךָ צָרָה יְתֵרָה מִזּוֹ שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִים וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם; וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִם בַּאֲבָנִים וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶם וְאֵין מִתְעַנִּים לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה; וְעַכְשָׁו בִּצְפָת מְצוּיָה מַפֹּלֶת בָּתִּים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וּמִתְפַּלְּלִים עֲלֵיהֶם.

11 The same applies to rain. How so? If so much rain comes that it becomes an affliction, we pray, because there is no greater affliction when houses fall and houses become graves. In the land of Israel, we do not pray over an excess of rain because it is a mountanous land with houses built in rocks where an excess of rain is good, and we do not fast to remove something good. Now in Tzfat there are houses that collapse due to rain and we pray over this.

יב כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וְזוֹעֲקִין בִּתְפִלָּה וּמִתְחַנְּנִים וּמַתְרִיעִין בְּשׁוֹפָר עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה; וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת אֲבָל לֹא מַתְרִיעוֹת, אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים; וּבְכָל מָקוֹם אֵין מִתְעַנִּין וְלֹא זוֹעֲקִים וְלֹא מַתְרִיעִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב עַל שׁוּם צָרָה, חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת שֶׁזּוֹעֲקִים עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת.

12 If a city has one of these afflictions, that city fasts, cries out in prayer, supplicates, and blasts the shofar until the affliction passes. All surrounding cities fast but do not blast; they request mercy for them. In all places, there is no fasting, crying out, or blasting on Shabbat or holidays for any affliction besides the affliction of sustenance, wherein we do cry out on Shabbat.

יג עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָּ עַכּוּ"ם אוֹ נָהָר, וּסְפִינָה הַמְטֹרֶפֶת בַּיָּם, אֲפִלּוּ עַל יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי עַכּוּ"ם אוֹ לִסְטִים, אוֹ רוּחַ רָעָה אוֹ חוֹלֶה שְׁאָר חֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת הַיּוֹם וּלְבָרֵךְ הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת עַיֵּן לְעֵיל ס"ס רפ"ח, זוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים בִּתְפִלּוֹת בְּשַׁבָּת אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין, אֶלָּא אִם כֵּן תּוֹקְעִין לְקַבֵּץ הָעָם לַעֲזֹר אֲחֵיהֶם וּלְהַצִּילָם.

13 Regarding a city surrounded by oppressors or a river; a boat shipwrecked at sea; even an individual being chased by oppressors, bandits, or an evil spirit; or an ill person suffering from a daily sickness (regarding blessing the sick on Shabbat, see 288); for all of these, we cry out and supplicate during Shabbat prayers, but we do not blast unless it is in order to assemble the people to help save their brethren.

יד תַּעֲנִיוֹת אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּים עַל הַצָּרוֹת, אֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם לֹא עֻבָּרוֹת וְלֹא מֵינִיקוֹת וְלֹא קְטַנִּים, וּמֻתָּרִים לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַנִּים לְמָחָר, חוּץ מִתַּעֲנִית הַגְּשָׁמִים.

14 On these fasts for afflictions, neither pregnant women nor nursing women, nor children fast. It is permissible to eat the night before even when fasting the next day. This does not apply to fasts for rain.

טו צִבּוּר שֶׁהָיוּ לָהֶם ב' צָרוֹת אֵין מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים אֶלָּא עַל אַחַת מֵהֶם, דִּכְתִּיב: וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת (עֶזְרָא ח, כג) וְאוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבֵּנוּ צָרוֹת רַבּוֹת, עַל צָרָה פְּלוֹנִית בָּאנוּ לְהִתְפַּלֵּל; וְאִם יֵשׁ לָהֶם צָרַת רָעָב וְצָרַת דֶּבֶר, מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים עַל הָרָעָב מִשּׁוּם דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שָׂבְעָא, לְחַיֵּי יָהִיב.

15 If a community has two afflictions, they only request mercy for one of them, as it is written, "We fasted and petitioned our God regarding this" [(Ezra 8:23)]. They say, even though in our hearts there are many afflictions, we have come to pray for this affliction. If they have both famine and plague, they request mercy regarding the famine, because when God gives plenty, he gives it to the living.

טז בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִים עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצִי הַיּוֹם, וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁל עֲבֵרוֹת, וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִים עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת, וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן; וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָם; וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ; וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב, רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא, וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה וּמַתְרִיעִים וּמִתְוַדִּין וְזוֹעֲקִים כְּפִי כֹּחָם.

16 On every fast day that is imposed on the public for an affliction, the court and elders sit in the synagogue and investigate the actions of the residents of the city from after Shacharit until noon. They remove the sinful deficiencies and warn and investigate the violent and criminal, separating them. They humble the extortionists and do more things in this vein. From noon until to third quarter of the day, they read Torah and Prophets. In the last quarter of the day, they pray Mincha, blast the shofar, confess sins, and cry out as much as they can.

Previous Chapter Next Chapter