א נְדָרִים אֵין חָלִין עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. כֵּיצַד, אָמַר: קוּנָם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ, שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ לְךָ, שֶׁאֲנִי יָשֵׁן עִמְּךָ אֵינוֹ נֶדֶר; וְכֵן אִם אָמַר: דִּבּוּרַי וַעֲשִׂיָּתִי וַהֲלִיכָתִי אֲסוּרִים עָלֶיךָ וְשֵׁנָה אֲסוּרָה עָלַי, אֵינוֹ נֶדֶר; וּמִיהוּ מִדְּרַבָּנָן צָרִיךְ שְׁאֵלָה (פי' לִשְׁאֹל עַל נִדְרוֹ וְלִמְצֹא פֶּתַח לְהַתִּירוֹ). לְפִיכָךְ רְאוּבֵן הָאוֹסֵר עָלָיו שְׁמִיעַת תְּפִלַּת שִׁמְעוֹן, צָרִיךְ שְׁאֵלָה מִדְּרַבָּנָן; אֲבָל אִם אָמַר: קוּנָם פִּי מְדַבֵּר עִמְּךָ, קוּנָם יָדַי עוֹשׂוֹת לְךָ, קוּנָם רַגְלַי מְהַלְּכוֹת לְךָ, קוּנָם עֵינַי בַּשֵּׁנָה, הָוֵי נֶדֶר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר: יֵאָסֵר עָלֶיךָ פִּי לְדִבּוּרִי וְיָדַי לַעֲשִׂיָּתִי וְרַגְלַי לְהִלּוּכִי. הַגָּה: הָאוֹמֵר: דִּבּוּר פִּי עָלֶי ךָ אוֹ נְטִילַת אֶבֶן עָלַי, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי נֶדֶר הוֹאִיל וְהִזְכִּיר הַפֶּה וְהָאֶבֶן (תא"ו ני"ד וְכֵן מַשְׁמָע בר"ן בְּשֵׁם התוס' שֶׁבְּבֵית יוֹסֵף סוֹף סִימָן רל"ט).
1 Vows do not apply to intangible substances. For example, if one says: " Konam that I speak to you!" or "serve you" or "go for you" or "sleep with you" - this is no vow. So too, if one phrases it this way: my speech, my servitude, or my going is forbidden to you, or sleep is forbidden to me - this is no vow. However, on a rabbinic level one should have these annulled. Therefore, if Reuben forbids himself from hearing Shimon's prayer, on a rabbinic level this should be annulled. Yet if he says " Konam is my mouth from speaking to you", " Konam is my hand from serving you", " Konam are my feet from walking for you", " Konam are my eyes for sleep" - these are all absolute Torah-level vows. All the more so if one says: "Forbidden to you is my mouth for my speech", "my hands for my work", "my feet for my walking". Rema: There are those who say that the phrases: [ Konam is] "The speech of my mouth to you" or "The lifting of the stone is to me" are a vow, since one has mentioned the [tangible objects] mouth and stone.