Shulchan Aruch, Yoreh De'ah Siman 252

Siman 252

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים קוֹדֵם לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן. וְאֵין מִצְוָה גְדוֹלָה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. הִלְכָּךְ, לְכָל דְּבַר מִצְוָה שֶׁגָבוּ מָעוֹת בִּשְׁבִילוֹ, יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹתָן לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. וַאֲפִלוּ אִם גָבוּ לְצֹרֶךְ בִּנְיָן ב"ה, וַאֲפִלוּ אִם קָנוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהִקְצוּם לְצֹרֶךְ הַבִּנְיָן, שֶׁאָסוּר לְמָכְרָם בִּשְׁבִיל מִצְוָה אַחֶרֶת, מֻתָּר לְמָכְרָם לְצֹרֶךְ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים. אֲבָל אִם בְּנָאוּהוּ כְּבַר, לֹא יִמְכְּרוּ אוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם הַנּוֹדֵר סֶלַע לִצְדָקָה, אֵין פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים בַּכְּלָל וְאֵין לִפְדּוֹת בְּסֶלַע זוֹ רַק מִדַּעַת בְּנֵי הָעִיר (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ ז') כְּדִלְקַמָּן סִימָן רנ"ו סָעִיף ד'.
1 Ransoming captives comes before feeding or clothing the poor. There is no act of charity more meritorious than ransoming captives; therefore, money collected for any worthy purpose whatsoever may be used as ransom, even if originally collected for the erection of a Synagogue. And further: even if the building materials have already been bought and the beams squared (which makes it a grave offense to sell them for any other purpose) nevertheless, it is permitted to sell them to raise a ransom. However, if the structure is already erected it should not be sold. (Still, if one donates a Sela to Charity without specification, ransoming is not to be understood in the general term of charity, and the Sela should not be used for this purpose without the knowledge of the members of the community.)
ב הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִפִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, עוֹבֵר עַל לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ (דְּבָרִים טו, ז). וְעַל לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ (דְּבָרִים טו, ז). וְעַל לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (וַיִּקְרָא יט, טז). וְעַל לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ (וַיִּקְרָא כה, נג). וּבִטֵּל מִצְוַת פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (דְּבָרִים טו, ח). וּמִצְוַת וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ (וַיִּקְרָא כה, לו). וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (וַיִּקְרָא יט, יח). וְהַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת (מִשְׁלֵי כד, יא). וְהַרְבֵּה דְּבָרִים כָּאֵלוּ.
2 He who shuts his eyes against the ransoming of captives transgresses the negative precepts, "Thou shalt not harden thy heart", and, "[Thou shalt not] shut thy hand"; also this, "Neither shalt thou stand against the blood of thy neighbor", and this, "He shall not rule with rigor over him in thy sight"; and he neglects the positive precepts, "Thou shalt surely open thy hand unto him", and, "that thy brother may live with thee," and, "Thou shalt love thy neighbor as thyself" and, "Deliver them that are carried away unto death."
ג כָּל רֶגַע שֶׁמְּאַחֵר לִפְדּוֹת הַשְּׁבוּיִים, הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר לְהַקְדִּים, הָוֵי כְּאִלוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
3 Every moment that one delays unnecessarily the ransoming of a captive, it is as if he were to shed blood.
ד אֵין פּוֹדִין הַשְּׁבוּיִים יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם, מִפְּנֵי תִּקוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים מוֹסְרִים עַצְמָם עֲלֵיהֶם לִשְׁבּוֹתָם. אֲבָל אָדָם יָכוֹל לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְכֵן לְתַלְמִיד חָכָם, אוֹ אֲפִלוּ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֶלָא שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָרִיף וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אָדָם גָדוֹל, פּוֹדִים אוֹתוֹ בְּדָמִים מְרֻבִּים. וְאִם אִשְׁתּוֹ כְּאַחֵר דָּמִי אוֹ לֹא, עַיֵּן בַּטּוּר אֶבֶן הָעֵזְר סי' ע"ח.
4 Captives are not to be ransomed at an unreasonable cost, for the safety of society; otherwise, the enemies would exert every effort to capture victims. But a man may ransom himself at any price. So also, a scholar should be ransomed at a greater price, or even a student who gives promise of becoming a great scholar. (As to whether one's wife is considered "another" or "one's self," see Eben Ha-Ezer, 78.)
ה אֵין מַבְרִיחִין הַשְּׁבוּיִים, מִפְּנֵי תִּקוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים מַכְבִּידִים עֻלָם עֲלֵיהֶם וּמַרְבִּים בִּשְׁמִירָתָם.
5 Captives should not be aided to escape, for the sake of public safety; lest the enemies treat the captives with greater severity and confine them under closer custody.
ו מִי שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁלָוָה מֵהֶם וְשָׁבוּ אוֹתוֹ בְּהַלְוָאָתוֹ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה פּוֹדִים אוֹתוֹ; שְׁלִישִׁית, אֵין פּוֹדִים אוֹתוֹ. אֲבָל פּוֹדִים אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם. וְאִם בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ, פּוֹדִין אוֹתוֹ מִיָּד, אֲפִלוּ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים. וְשָׁבוּי שֶׁהֵמִיר אֲפִלּוּ לְמִצְוָה אַחַת, כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְהַכְעִיס, אָסוּר לִפְדּוֹתוֹ. (טוּר) וְעַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן רנ"א.
6 He who sells himself to heathens, or who borrowed from them and is held by them for non-payment, should be ransomed the first time and the second time, but not if it happens a third time. But his children should be ransomed after the father's death. However, if his life is in danger, he must be ransomed immediately, no matter how many times it has happened before. (But one who is an apostate with regard to even one precept, as, for instance, if he eats meat not slaughtered according to ritual in a spirit of defiance, it is forbidden to ransom him.) (See Art. 251.)
ז עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה, הוֹאִיל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבֵּל עָלָיו מִצְוֹת, פּוֹדִים אוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁבָּה.
7 A slave who is made captive, is ransomed like a captive Israelite, since he is regarded as a free-man after he takes the required ritual bath and assumes the obligations of certain Jewish laws.
ח פּוֹדִים הָאִשָּׁה קֹדֶם הָאִישׁ, וְאִם רְגִילִין בְּמִשְׁכַּב זָכוּר, פּוֹדִין הָאִישׁ קֹדֶם. וְאִם שְׁנֵיהֶם רוֹצִים לִטְבֹּעַ בַּנָּהָר, הַצָּלַת הָאִישׁ קוֹדֵם. (בֵּית יוֹסֵף רנ"א וְכֵן מַשְׁמָע סוֹף הוֹרָיוֹת).
8 A woman is redeemed before a man; but where pederasty is common, the man is given precedence. (If both are willing to drown, the man is rescued first.)
ט הוּא וְאָבִיו וְרַבּוֹ בַּשֶּׁבִי, הוּא קוֹדֵם לְרַבּוֹ, וְרַבּוֹ קוֹדֵם לְאָבִיו, אִמּוֹ קוֹדֶמֶת לְכֻלָם. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רמ"ב סָעִיף ל"ד.
9 If he and his father and his teacher are captives, he himself comes before his teacher; and his teacher before his father; but his mother comes before all.
י אִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שְׁבוּיִים, אִשְׁתּוֹ קוֹדֶמֶת לוֹ. וּבֵית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּפוֹדִים אוֹתָהּ, וַאֲפִלוּ עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ: אַל תִּפְדּוּהָ מִנְּכָסַי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
10 If a man and his wife are captured, the wife is ransomed first, and Court may seize his property to ransom her; and even if he protests, "Do not ransom her with my property," no attention is paid to him.
יא מִי שֶׁנִּשְׁבָּה וְיֵשׁ לוֹ נְכָסִים וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִפְדּוֹת עַצְמוֹ, פּוֹדִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ.
11 If a captive has property but does not wish to ransom himself, his ransom is paid against his will.
יב הָאָב חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת הַבֵּן, אִי אִית לֵיהּ לָאָב וְלֵית לֵיהּ לַבֵּן. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין קָרוֹב אַחֵר, קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם, דְּלֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיַּעֲשִׁירוּ עַצְמָם וְיַטִּילוּ קְרוֹבֵיהֶם עַל הַצִּבּוּר. (מָרְדְּכַי פ' הַשּׂוֹכֵר). הַפּוֹדֶה חֲבֵרוֹ מִן הַשִּׁבְיָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ אִם אִית לֵיהּ לְשַׁלֵּם, וְלֹא אַמְרִינָן דְּהוּא מַבְרִיחַ אֲרִי מִנִּכְסֵי חֲבֵרוֹ (מָרְדְּכַי פ' הַכּוֹנֵס ופ' דַּיָּנֵי גְּזֵרוֹת ות' מהרי"ו סי' קמ"ח קמ"ט וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מ"כ). וְצָרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ מִיָּד, וְלֹא יוּכַל לְמֵימַר אֲנִי צָיֵת לָךְ דִּין. וְאִם אִית לֵהּ אַחַר כָּךְ טַעֲנָה עָלָיו יִתְבְּעֶנּוּ לְדִין. דִּבְלָא זֶה אֵין אָדָם פּוֹדֶה אֶת חֲבֵרוֹ. (מהרי"ו סִי' קמ"ט וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף).
12 A father is obliged to ransom his son, if the father has the means and the son has not.
Previous ChapterNext Chapter