Shulchan Aruch, Yoreh De'ah Siman 253

Siman 253

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מֵהַתַּמְחוּי. מְזוֹן י"ד סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מֵהַקֻפָּה. וְאִם יֵשׁ לוֹ ר' זוּז, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, לֹא יִטֹּל צְדָקָה. וְאִם יֵשׁ לוֹ ר' זוּז חָסֵר דִּינָר, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, אֲפִלוּ נוֹתְנִים לוֹ אֶלֶף זוּז בְּבַת אַחַת, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. הַגָּה: וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ וְנוֹסֵעַ מֵעִיר לְעִיר לְקַבֵּץ, כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִסַּע כְּשֶׁהָלַךְ מִבֵּיתוֹ, נִקְרָא פַּעַם אַחַת. וַאֲפִלּוּ נָתְנוּ לוֹ ר' זוּז בְּעִיר אַחַת יָכוֹל לְקַבֵּל יוֹתֵר, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ אָסוּר (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ). וְאִם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה וְהוּא עָלָיו בְּחוֹב, אוֹ שֶׁמְּמֻשְׁכָּן לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. וְאִם יֵשׁ לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַּיִת הַרְבֵּה, וְאֵין לוֹ ר' זוּז, הֲרֵי זֶה יִטֹּל, וְאֵין צָרִיךְ לִמְכֹּר כְּלֵי בֵּיתוֹ וְאֲפִלוּ הֵם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשׁ וּמַצָּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל מַגְרֵדָה אוֹ עֱלִי שֶׁהֵם שֶׁל כֶּסֶף, מוֹכְרָם, וְלֹא יִטֹּל מֵהַצְּדָקָה. וְהָא דְּאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, דַּוְקָא כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל מֵהַקֻפָּה אֶלָא נוֹטֵל בַּסֶתֶר מִיְּחִידִים. אֲבָל אִם בָּא לִטֹּל מֵהַקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, לֹא יִתְּנוּ לוֹ עַד שֶׁיִּמְכֹּר כֵּלָיו. הַגָּה: וְכֵן בְּמָקוֹם דְּאִכָּא תַּקָּנָה שֶׁלֹּא לִתֵּן צְדָקָה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּבָר קָצוּב, אֵין חוֹשְׁבִין לוֹ בֵּית דִּירָה וּכְלֵי תַּשְׁמִישָׁיו. (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ"ק דב"ק). וְכָל מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר, אָסוּר לִתֵּן לְבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אִם הֵם סְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם (מָרְדְּכַי פ"ק דב"מ בב"י סי' רנ"ב). וְכָל זֶה דַּוְקָא דֶּרֶךְ צְדָקָה, אֲבָל דֶּרֶךְ דּוֹרוֹן וְכָבוֹד יָכוֹל לְקַבֵּל אָדָם, כִּדְאָמְרִינַן הָרוֹצֶה לֵהָנוֹת יֶהֱנֶה כֶּאֱלִישָׁע. (מָרְדְּכַי מֵהַגָּהוֹת דב"ק).

1 One who has food to suffice for two meals must not take any from the Tamhuy. One who has enough for fourteen meals must not take anything from the Kuphah. And if he has two hundred Zuz uninvested or fifty Zuz invested, he should receive no charity. But if he has two hundred Zuz minus one denar uninvested, he may accept charity, even if the sum of a thousand Zuz be given him at one time. And if he has much money in his possession, but is indebted to others, or the money is the security of his wife's widowhood-endowment, he is entitled to charity. If one possesses a house and many household utensils but no two hundred Zuz, he may accept charity; and he does not have to sell his household goods, even if they be vessels of gold and silver. This applies only to eating and drinking utensils, articles of clothing, bedclothes and the like; but if he has a silver strigil or pestle, he should sell it and not depend on charity. Further, this law that he is not required to sell his gold and silver utensils applies only where he does not have to touch the public charity-fund but depends upon secret private assistance. But where he asks to be maintained out of the Kuphah, he should be refused until he sell the utensils. RMI.—And so, in communities where it is a rule not to give charity to anyone having a definite capital, the dwelling and the necessary household utensils are not reckoned as "definite capital."

ב וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ הַשִּׁעוּרִים הַלָלוּ אֶלָא בִּימֵיהֶם, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה יָכוֹל לִטֹּל עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶרֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּרְנֵס הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ מֵהָרֶוַח. וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם.

2 Some authorities hold that the limits spoken of here, were meant only for their days, but that to-day one may depend on charity until he possesses a large enough principal to yield a sufficient income with which to support himself and family—and there is sound reason in this view.

ג מִי שֶׁהָיוּ לוֹ קַרְקָעוֹת וְאִם יִמְכְּרֵם בִּימוֹת הַגְשָׁמִים יִמְכְּרֵם בְּזוֹל, וְאִם יַנִּיחֵם עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשָׁוְיָן, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶלָא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעֲשַׂר עָנִי עַד חֲצִי דְּמֵיהֶם, וְלֹא יִדְחֹק עַצְמוֹ וְיִמְכֹּר שֶׁלֹּא בִּזְמַן מְכִירָה (ל' הָרַמְבַּ"ם פ"ט מהל' מ"ע דִּין י"ז). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ רַק עַד שֶׁיָּכוֹל לִמְכֹּר קַרְקָעוֹתָיו בַּחֲצִי דְּמֵיהֶן (טוּר וּשְׁאָר הַרְבֵּה פּוֹסְקִים). הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם לוֹקְחִים בְּיֹקֶר וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיִּקַח מִמֶּנּוּ אֶלָא בְּזוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּחוּק וְטָרוּד, אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר, אֶלָא אוֹכֵל מַעֲשַׂר עָנִי, וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּשָׁוֶה, וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵינוֹ דָּחוּק לִמְכֹּר.

3 If a poor man possesses a piece of land which he would have to sell cheaply if he sold it in the winter time, but which he could sell at full value if he waited till the summer, then he is not obliged to sell at a loss: he should be maintained by the tithes-of-the-poor to the extent of half the value of the property, so that he should not be driven to sell out of season. (But some hold that he is to be supported until he is able to sell at half-price.) If others are buying at a high price, but he is unable to find a purchaser except at a low price, because he is occupied, he is not compelled to sell but may live on the tithes-of-the-poor until he can sell at a fair price; so that all may know that he is not pressed to sell.

ד בַּעַל הַבַּיִת הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכָלוּ מְעוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל, יִטֹּל צְדָקָה, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ אֵינוֹ חַיָּב (לְשַׁלֵּם) כְּלוּם דַּהֲוָה לֵיהּ כְּעָנִי וְהֶעֶשִׁיר דְּאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם (טוּר).

4 If, while journeying from place to place, one's funds give out, he may resort to charity, and on returning home he is not compelled to refund (for the law in this case is like that of a poor man who later grows rich,—he does not have to repay).

ה מִי שֶׁפִּרְנֵס יָתוֹם, וְהָיָה מְכַוֵּן לְמִצְוָה, וּכְשֶׁהִגְדִּיל תָּבַע מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפִּרְנְסוֹ, פָּטוּר. הַגָּה: אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ לַיָּתוֹם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אִם לֹא שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁדֶּרֶךְ הַלְוָאָה פִּרְנְסוֹ. וְדַוְקָא יָתוֹם, אֲבָל אַחֵר, אֲפִלּוּ בִּסְתָם, נָמֵי אַמְרִינָן שֶׁדֶּרֶךְ הַלְוָאָה עָשָׂה מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים (תא"ו). וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן ר"ץ סָעִיף כ"ה.

5 If one who supported an orphan and intended it as an act of kindness, demands repayment when the orphan reaches majority, the orphan is not obliged to pay him. RMI.—Even if he now has the means, he is not obliged to pay; since his patron did not specify at the time that it was in the nature of a loan. This applies only to an orphan. But another must pay, even if nothing was specified, for we assume it was meant as a loan; inasmuch as he now possesses the means.

ו עָנִי שֶׁגָבוּ לוֹ לְהַשְׁלִים לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ וְהוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, הַמּוֹתָר שֶׁלוֹ. וְאִם גָבוּ לַעֲנִיִּים, סְתָם, וְהוֹתִירוּ, יִשְׁמְרוּ לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים. וְכֵן מוֹתַר שָׁבוּי, לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. וְאִם גָבוּ לִשְׁבוּיִים, סְתָם, וְהוֹתִירוּ, יִשְׁמְרוּ אוֹתָם לִשְׁבוּיִים אֲחֵרִים. וְכֵן מוֹתַר הַמֵּת, לְיוֹרְשָׁיו. מוֹתַר מֵּתִים, לַמֵּתִים. וְאִם רָאוּ הַפַּרְנָסִים שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ שָׁעָה וְרָצוּ לְשַׁנּוֹת, הָרְשׁוּת בְּיָדָם.

6 If, in collecting for a poor man, more was collected than is necessary for the satisfaction of his wants, the excess belongs to him as well. But if they collected for "the poor" in general, and something remained, it should be kept for other poor. So, too, the excess of a ransom belongs to the ransomed one; but if they collected for "ransoming captives," what is left should be kept for future captives. So, too, what remains after burying a dead person belongs to the heirs, but the remainder of the "fund for burying the dead" should be kept for other dead. But if the heads of the community see fit to devote it to some immediate need, they may do so.

ז מָעוֹת שֶׁגָבוּ לְפִדְיוֹן שָׁבוּי, וּמֵת קֹדֶם שֶׁנִּפְדָּה, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהֵם שֶׁל יוֹרְשָׁיו, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא זָכוּ בָּהֶם יוֹרְשָׁיו, וּלְזֶה הַדַּעַת נוֹטָה בַּזְּמַן הַזֶּה, דְּאָמְדִינַן דַּעְתַּיְיהוּ שֶׁלֹּא הִתְנַדְּבוּ עַל דַּעַת כָּךְ. וְהוּא הַדִּין לְנִטְמָע (פִּי נִטְמַן וְנֶאֱבַד, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (בְּרֵאשִׁית כח, יא), תִּרְגֵּם יוֹנָתָן טְמָעַת שִׁמְשָׁא) הַשָּׁבוּי בֵּין הַגוֹיִים קֹדֶם שֶׁנִּפְדָּה. הַגָּה: וְעַיֵּן בחו"מ סוֹף סִימָן רפ"ג. וְהוּא הַדִּין אִם נָדַר א' לִיתוֹמָה מָעוֹת לְהַשִּׂיאָהּ, וּמֵתָה, דְּלֹא זָכוּ בָּהֶם יוֹרְשִׁים. (מָרְדְּכַי פ' אַף עַל פִּי בְּשֵׁם ה"ר חַיִּים וְהָרֹא"שׁ כְּלָל כ' תה"ד סי' ש"נ) וּמִיהוּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא חַיָּה הֵם שֶׁל הַיְתוֹמָה וְצָרִיךְ לָתֵת לָהּ מִיָּד, וְאֵין מַמְתִּינִים עַד נִשּׂוּאֶיהָ. וְאִם מֵתָה, הַמָּעוֹת חוֹזְרִין. וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן רנ"ג סָעִיף י"ו דְּיֵשׁ חוֹלְקִין.

7 If money was collected to ransom a captive, and the captive in question died before he could be ransomed, some hold that the money should go to the heirs, and others say it should not. To-day we incline towards this latter view, for we presume the donors did not intend that their money should thus be disposed of. The same law holds in case one captured by heathens becomes thoroughly assimilated and lost among them before ransoming is attempted.

ח עָנִי שֶׁנָּתַן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא נָתַן, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן. נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְהֶחֱזִיר הַיְשָׁנִים, מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא הֶחֱזִיר, אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ.

8 If a poor man contributes a coin to charity, the money is accepted; but if he does not give, he is not compelled to. If he was given new garments and he returns his old ones, they are accepted; but if he does not return them, he is not compelled to.

ט עָנִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקַח צְדָקָה, מַעֲרִימִים וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם מַתָּנָה אוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה.

9 If a needy poor man does not wish to be an object of charity, cunning may be resorted to; i. e., the money should be given him in the form of a gift or a loan.

י עָשִׁיר הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ, וְעֵינוֹ צָרָה בְּמָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ, אֵין מַשְׁגִיחִין בּוֹ.

10 A rich man who starves himself because of parsimony, need not be looked after.

יא תַּלְמִיד חָכָם חַיָּבִים לָתֵת לוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל, מִתְעַסְקִין לִסְחֹר לוֹ סְחוֹרָה, שֶׁקוֹנִים לוֹ סְחוֹרָה בְּזוֹל וְקוֹנִים מִמֶּנּוּ סְחוֹרָתוֹ בְּיֹקֶר. וְאִם יוֹדֵעַ לְהִתְעַסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא, מַלְוִין לוֹ מָעוֹת לִסְחוֹר בָּהֶם.

11 A scholar in need should be helped in a manner befitting his station. If he does not wish to accept their help as charity, they should buy goods for him cheaply and buy them from him at a higher price. If he really understands business, then they should lend him money with which to engage in traffic.

יב מִי שֶׁצָּרִיךְ לַבְּרִיּוֹת וְשָׁט אַחַר פַּרְנָסָתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ צְדָקָה, אֵין בַּעֲלֵי חוֹבוֹת יְכוֹלִים לְהִפָּרַע מִמַּה שֶּׁגָבָה בִּצְדָקָה. הַגָּה: אִם לֹא שֶׁיִּכְתֹּב בְּקִבּוּצוֹ שֶׁחַיָּב לַאֲחֵרִים, דְּאָז נָתְנוּ לוֹ אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי שֶׁיְּשַׁלֵּם (כָּךְ מַשְׁמָע מֵהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דב"ב).

12 If one depending upon charity roams about for a livelihood and succeeds in collecting alms, his creditors cannot take what he collected as charity, in payment of debts due them. RMI.—Unless it is noted in the charity records that he is indebted to others, for in that case the money was given him presumably to pay his debts.

Previous Chapter Next Chapter