ב ֹ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל מֵהַצְּדָקָה וּמְרַמֶּה הָעָם וְנוֹטֵל, אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָא אִם כֵּן יִטֹּל, כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַּעַל יִסוּרִין, וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָא עֲוֹנוֹת וְחָטָאִים. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וּמְצַעֵר עַצְמוֹ, וְדוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, וְחַי חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר, אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַגֶבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' (יִרְמִיָּה יז, ז).
2 Whosoever is not in need of charity but deceives the public and takes it, will be in actual need before his days are ended. And whosoever is so much in need of charity that he cannot live unless he receive it—as, for instance, a man who is old or sick or in constant pain,—but takes none out of pride, is guilty of blood-shed and is responsible for his own life; so that he has nothing for his suffering, save punishment and sin. But, whosoever is in need of charity and suffers patiently and leads a pinched and humble life, so as not to become a burden to society, will live to help others some day; and it is with reference to such a person that the Bible says, "Blessed is the man that trusteth in the Lord."