Shulchan Aruch, Yoreh De'ah Siman 256

Siman 256

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרָאֵל, חַיָּבִים לְהַעֲמִיד מֵהֶם גַבָּאֵי צְדָקָה אֲנָשִׁים יְדוּעִים וְנֶאֱמָנִים, שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִים לִגְבּוֹת מִכָּל אֶחָד מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לִתֵּן וְדָבָר הַקָצוּב עָלָיו, וְהֵם מְחַלְקִים הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וְנוֹתְנִים לְכָל עָנִי מַה שֶּׁיַּסְפִּיק לוֹ לְשִׁבְעָה יָמִים, וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת קֻפָּה. וְכֵן מַעֲמִידִים גַבָּאִים שֶׁלוֹקְחִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִכָּל חָצֵר וְחָצֵר פַּת וּמִינֵי מַאֲכָל אוֹ פֵּרוֹת אוֹ מָעוֹת מִמִּי שֶׁמִּתְנַדֵּב לְפִי שָׁעָה, וּמְחַלְקִין אֶת הַגִבּוּי לָעֶרֶב בֵּין הָעֲנִיִּים, וְנוֹתְנִים מִמֶּנּוּ לְכָל עָנִי פַּרְנָסַת יוֹמוֹ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא תַּמְחוּי. מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ קָהָל מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, אֲבָל תַּמְחוּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בּוֹ. הַגָּה: וְלָכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שִׁבְעָה יָמִים, לֹא יִקַּח מִן הַקֻּפָּה וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן יוֹם אֶחָד, לֹא יִקַּח מִן הַתַּמְחוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן רנ"ג. וּצְרִיכִים הַגַּבָּאִים שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱמָנִים וַחֲכָמִים וִידַקְדְּקוּ עַל הָעֲנִיִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ רַמָּאִים. וְכָל שֶׁהַגַּבַּאי אֵינוֹ נֶאֱמָן, אָסוּר לִתֵּן צְדָקָה עַל יָדוֹ (הַכֹּל בָּטּוּר).
1 Every city in which Israelites dwell must appoint charity Gabbaïm,—well-known and trustworthy men who should go about and collect from each one what he ought to give and what he has been taxed. This money they should divide among the poor once a week before the Sabbath, giving each one enough to suffice him for seven days. This fund is called Kuphah. The community should also appoint other Gabbaïm to collect, day by day from every household, donations of bread and other victuals, or fruit, or money. This should be distributed among the poor daily towards evening, to each one enough food for the day. And this is what is called Tamhuy. We have never seen or heard of a Jewish community that has no Kuphah, but in some places it is not customary to maintain a Tamhuy.
ב בְּתַעֲנִית מְחַלְקִים מְזוֹנוֹת לַעֲנִיִּים. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאָכְלוּ הָעָם וְלָנוּ וְלֹא חִלְקוּ צְדָקָה לַעֲנִיִּים, הֲרֵי אֵלוּ כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹּא נָתְנוּ לָהֶם הַפַּת וִהַפֵּרוֹת, אֲבָל אִם אִחֲרוּ הַמָּעוֹת אוֹ הַחִטִּים אֵינָם כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים.
2 On the night of a fast day food should be distributed among the poor. If, at the close of a fast, the people eat and retire without giving charity to the poor, they are regarded as if they had shed blood. This is so only when the distribution is made of bread or fruit; but if they fail to distribute money or wheat, they are not regarded as shedders of blood.
ג ֹ הַקֻפָּה אֵינָהּ נִגְבֵּית בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, שֶׁאֵין עוֹשִׂים שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם. אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּגְבֵּית, אֶחָד נֶאֱמָן עָלֶיהָ לִהְיוֹת גִזְבָּר. וְכֵן יְכוֹלים לְמַנּוֹת שְׁנֵי אַחִים לִהְיוֹת גִזְבָּרִים. וְאֵינָהּ מִתְחַלֶקֶת אֶלָא בִּשְׁלֹשָׁה, לְפִי שֶׁהוּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת לְעַיֵּן עַל כָּל עָנִי וְעָנִי כַּמָּה רָאוּי לִתֵּן לוֹ. וְתַמְחוּי, כְּמוֹ שֶׁמִּתְחַלֶקֶת בִּשְׁלֹשָׁה כָּךְ אֵינָהּ נִגְבֵּית אֶלָא בִּשְׁלֹשָׁה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר קָצוּב, וּצְרִיכִים לְעַיֵּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּמָּה רָאוּי שֶׁיִּתֵּן.
3 Collections for the Kuphah must never be made by less than two, because no office for communal money-affairs can be created with less than two officers; but after collection one can be trusted with it as treasurer. Therefore, two brothers may be appointed as treasurers. The distribution of charity, however, must be made by no less than three (as in all civil cases) because every poor man must be judged as to the amount he needs. But the Tamhuy is not only distributed by three but also collected by three, because it is not a fixed matter, but each person approached must be judged every day as to the amount he is to give that day.
ד הַתַּמְחוּי נִגְבֵּית בְּכָל יוֹם, וְהַקֻפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. הַתַּמְחוּי לַעֲנִיֵּי עוֹלָם, וְהַקֻפָּה לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבַד. רַשָּׁאִים בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קֻפָּה תַּמְחוּי, וְתַמְחוּי קֻפָּה, וּלְשַׁנּוֹתָם לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ מִצָּרְכֵי צִבּוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְנוּ כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁגָבוּ. וְאִם הָיָה בַּמְּדִינָה חָכָם גָדוֹל שֶׁהַכֹּל גוֹבִים עַל דַּעְתּוֹ, וְהוּא יְחַלֵק לָעֲנִיִּים כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה, הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ לְכָל מַה שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ מִצָּרְכֵי צִבּוּר. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין לְגַבַּאי הַמְמֻנֶּה מִבְּנֵי הָעִיר. (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ ה'). וְהוּא הַדִּין בְּיָחִיד שֶׁהִתְנַדֵּב צְדָקָה וּנְתָנָהּ לְגַבַּאי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"ן וּמַהֲרַ"ם וְרֹא"שׁ ומהרי"ק). אֲבָל אִם מִנָּה בְּעַצְמוֹ גַּבָּאִים, אֵין בְּנֵי הָעִיר יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹתָהּ, דְּלֹא עַל דַּעְתָּן הִתְנַדֵּב. וְכֵן אִם פֵּרֵשׁ הַנּוֹתֵן וְאָמַר שֶׁיִּתְּנוּ לַעֲנִיֵּי הָעִיר אוֹ לְעָנִי פְּלוֹנִי, אֵין לָהֶם לְשַׁנּוֹת אֲפִלּוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָה. (כֵּן מַשְׁמָע במהרי"ו סי' כ"ו). בְּנֵי הָעִיר שֶׁמִּנּוּ גַּבַּאי וְנִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה, וַעֲדַיִן מָעוֹת צְדָקָה בְּיַד הַגַּבַּאי, אִם הָיָה רְשׁוּת בְּיַד הַגַּבַּאי בִּתְחִלָּה לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיִּרְצֶה, גַּם עַתָּה יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְאִם בִּתְחִלָּה הֻצְרַךְ לִמָּלֵךְ בִּבְנֵי הָעִיר, גַּם עַכְשָׁו יַעֲשֶׂה כֵן. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמָּלֵךְ, אוֹ שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּם, יַעֲשֶׂה הַגַּבַּאי מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ דְּבַר מִצְוָה. (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ קכ"ג) וְע"ל סִימָן רנ"ט סָעִיף ב'.
4 The Tamhuy is collected every day, and the Kuphah, once a week. The Tamhuy is meant for any poor people who may apply, while the Kuphah is intended for the poor of that particular city. The community may convert a Kuphah into a Tamhuy, or vice versa; or it may use both for any other communal purpose, although such a condition was not specifically made at the time of collection. If there is in the city a distinguished wise man who enjoys the confidence of the community and who has charge of the distribution of charity, he alone may devote the charity funds to any other communal purpose. RMI.—And the same applies to a duly elected Gabbai. And even when an individual donates a sum of money and gives it to the Gabbai [the Gabbai may use it as he sees fit]; but if that individual appoints his own trustees, the members of the community have no right to change its purpose; because the money is not donated to be disposed of at their discretion. Nor have they the right of change when the donor specifies that the money be given to the poor of the city, or to a certain poor man,—not even for school purposes. If a controversy arises between the Gabbai and the community, resulting in an irreparable breach, and the funds are still in the hands of the Gabbai,—then, if he possessed the right originally to dispose of the money as seemed best to him, he may exercise that right now; but if he always had to take counsel with the leaders of the community, he should likewise do so now. If, however, it is impossible to bring them together, or they cannot come to an agreement, the Gabbai should do with the money what he deems proper,—only he should spend it for some worthy purpose.
ה מִי שֶׁיָּשַׁב בִּמְדִינָה ל' יוֹם, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לְקֻפָּה עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה. יָשַׁב שָׁם ג' חֳדָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן לַתַּמְחוּי, יָשַׁב שָׁם ו' חֳדָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה בַּכְּסוּת שֶׁמְּכַסִים בָּהּ עֲנִיֵּי הָעִיר. יָשַׁב שָׁם ט' חֳדָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לַקְבוּרָה שֶׁקוֹבְרִים בָּהּ אֶת הָעֲנִיִּים וְעוֹשִׂים לָהֶם כָּל צָרְכֵי קְבוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּבָא לָגוּר וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּקֵעַ. אֲבָל אִם בָּא לָעִיר כְּדֵי לְהִשְׁתַּקֵעַ, כּוֹפִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְכֵן בְּנֵי עִיר חֲדָשָׁה כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה מִיָּד (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ י"ז). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה מְשַׁעֲרִים לַכֹּל בִּשְׁלֹשִׁים יוֹם (סְמַ"ק וְכָל בּוֹ).
5 After dwelling in a place thirty days, one can be compelled to contribute towards the Kuphah; after three months, to the Tamhuy; after six months, he can be compelled to contribute to the Clothing-Fund for the poor; after nine months to the Burial Fund with which to make interment of the poor and perform all funeral rites. This applies to one who comes to dwell in a place temporarily; but if he settles there permanently, he must become a contributor at once.
ו מִי שֶׁהָלַךְ בִּסְחוֹרָה וּפָסְקוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָלַךְ שָׁם, צְדָקָה, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר. וְאִם הָיוּ רַבִּים וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶם צְדָקָה, נוֹתְנִים, וּכְשֶׁבָּאִים מְבִיאִים אוֹתָהּ עִמָּהֶם וּמְפַרְנְסִים בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָם. הַגָּה: וְהָא דִּצְרִיכִין לִתֵּן, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. לָכֵן חוֹזְרִים וְלוֹקְחִים מֵהֶם וּמְבִיאִים לְעִירָן (מָרְדְּכַי פ' בְּנֵי הָעִיר). וְדַוְקָא בִּצְדָקָה שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹתְנִין אִלּוּ נִשְׁאֲרוּ בְּעִירָן, וְלָכֵן אִכָּא חֲשָׁדָא, אֲבָל לִצְדָקָה שֶׁאַף בְּעִירָן הָיוּ נוֹתְנִין, אֵין צְרִיכִין לִתֵּן כְּלָל, דְּוַדַּאי יִתְּנוּ בְּעִירָן. (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב). מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת אֲחֵרִים לְמַחֲצִית שָׂכָר אוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְנוֹתְנִין מַעֲשֵׁר מִן הָרֶוַח, צָרִיךְ לִתֵּן הָרֶוַח לִבְעָלָיו וְהוּא יִתְּנֶנּוּ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, אִם לֹא שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה בָּעִיר לִתֵּן מִכָּל מַה שֶּׁמַּרְוִיחַ, אֲפִלּוּ עִם מָעוֹת אֲחֵרִים. (מָרְדְּכַי פ' הַגּוֹזֵל בַּתְרָא תשו' ה"ר טוּבְיָה וּבְהַגָּהַת מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב). וְאִם יֵשׁ שָׁם חֶבֶר עִיר, יִתְּנוּ לַחֶבֶר עִיר וְהוּא מְחַלְקָהּ כְּפִי שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ.
6 If one comes to a strange city on business, and that city assesses him with an amount for charity, he must pay that for the poor of that city. But if a number of merchants come in a body and they are assessed, they must deposit the amount; but, when they are ready to return home, they take back the total amount of their contributions and bring it to their home city, to be devoted to the poor of their own city. And if there is a universally recognized scholar there, they should give it to him for distribution. RMI.—They have to pay immediately in order to avoid suspicion, but it is afterwards returned to them. And this refers to a kind of charity to which they would not have been obliged to contribute had they remained at home; but to the usual charities they do not have to contribute in the strange city, for we assume that they are taxed in their home town.
Previous ChapterNext Chapter