Shulchan Aruch, Yoreh De'ah Siman 257

Siman 257

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א גַבָּאֵי צְדָקָה אֵינָם רַשָּׁאִים לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה בַּשּׁוּק, אֶלָא כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ זֶה אֶת זֶה (טוּר), כְּגוֹן שֶׁיְּהֵא זֶה פּוֹרֵשׁ לַשַּׁעַר וְזֶה פּוֹרֵשׁ לַחֲנוּת, וְגוֹבִים. מָצָא הַגַבַּאי מָעוֹת בַּשּׁוּק, לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֶלָא לְתוֹךְ אַרְנְקֵי שֶׁל צְדָקָה, וּכְשֶׁיַּגִיעַ לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם. הָיָה הַגַבַּאי נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנָה וּפְרָעוֹ בַּשּׁוּק, לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֶלָא לְתוֹךְ אַרְנְקֵי שֶׁל צְדָקָה, וּכְשֶׁיַּגִיעַ לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם. וְלא יִמְנֶה מָעוֹת הַקֻפָּה שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֶלָא אֶחָד אֶחָד, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁנֶּאֱמַר: וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל (בַּמִּדְבָּר לב, כב) (ל' רַמְבַּ"ם פ"ט מהל' מ"ע).
1 Charity collectors must not separate from one another in the market-place, but they must be within sight of one another; as, when one is in the gateway collecting, and the other in the store. If the collector finds money in the street, he shall not put it into his pocket, but into the charity bag—until he reaches home, when he may take it. If the collector collects a personal debt from a friend in the street, he shall not put the money into his pocket, but into the charity bag and take it when he reaches home. He shall not count the coins of the Kuphah two at a time, but one by one, to avoid suspicion; as it is written "And ye shall be guiltless before the Lord and before Israel."
ב גַבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵק, מְצָרְפִים הַמָּעוֹת דִּינָרִים לַאֲחֵרִים, אֲבָל לֹא לְעַצְמָם. וְכֵן אִם צְרִיכִים לִמְכֹּר מַה שֶּׁגָבוּ מֵהַתַּמְחוּי, יִמְכְּרוּ לַאֲחֵרִים אֲבָל לֹא לְעַצְמָם, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְאֵין מְחַשְּׁבִין בַּצְּדָקָה עִם גַבָּאֵי צְדָקָה, וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִזְבָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יַחְשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים (מְלָכִים ב, יב, טז) (רַמְבַּ"ם שָׁם). הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל, טוֹב לָהֶם לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן (טוּר). וְכָל זֶה בַּגַּבָּאִים הַכְּשֵׁרִים, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, אוֹ שֶׁנִּתְמַנָּה בְּאַלָּמוּת וְחָזְקָה, צָרִיךְ לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן. וְהוּא הַדִּין בְּכָל מְמֻנִּים עַל הַצִּבּוּר. (מהרי"ו סִימָן קע"ג). וּכְשֶׁרוֹצִים הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לְסַלֵּק הַגַּבַּאי וּלְמַנּוֹת אַחֵר, וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם חֲשָׁד. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר מְמֻנִּים (כָּל בּוֹ).
2 If the Gabbaïm have no poor among whom to distribute the money, they may exchange it for Denarii, but not from their own pockets. So, too, if anything is left from the Tamhuy, they should sell it—to others, not to themselves, in order to avoid suspicion. No accounts should be required of Gabbaïm of charity, nor of treasurers of sacred funds, for it is written, "Moreover, they reckoned not with the men, into whose hand they delivered the money to be bestowed on workmen: for they dealt faithfully." RMI.—Still, in order to be "guiltless before the Lord and before Israel," it is better for them to submit accounts. And besides, the text refers to men whose honesty and capacity were undisputed; but wherever there is the slightest suspicion or where the official obtained his position through force, an account must be submitted. And so with all public financial institutions. The community at the expiration of the term has the right to elect another official and cannot on that account be accused of suspecting the former official.
ג הַצְּדָקָה, הֲרֵי הִיא בִּכְלַל הַנְּדָרִים. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה אוֹ הֲרֵי הַסֶלַע זוֹ צְדָקָה, חַיָּב לִתְּנָהּ לַעֲנִיִּים מִיָּד. וְאִם אִחֵר, עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר (דְּבָרִים כג, כב). שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִתֵּן מִיָּד, וַעֲנִיִּים מְצוּיִים הֵם. וְאִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים, מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים. הַגָּה: וְכָל זֶה בִּצְדָקָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְחַלְּקָהּ בְּעַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹדְרִין צְדָקָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְּנָהּ לְיַד גַּבַּאי, אוֹ שְׁאָר צְדָקָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִתֵּן לַגַּבַּאי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלֶיהָ אַף עַל גַּב דַּעֲנִיִּים מְצוּיִים. אֶלָּא אִם כֵּן תְּבָעוֹ הַגַּבַּאי וְאָז עוֹבֵר עָלֶיהָ מִיָּד אִי קָיְימֵי עֲנִיִּים וְהַגַּבַּאי הָיָה מְחַלֵּק לָהֶם מִיָּד. וְאִם אֵין יָדוּעַ לַגַּבַּאי, צָרִיךְ הוּא לְהוֹדִיעַ לַגַּבַּאי מַה שֶּׁנָּדַר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְתָבְעוֹ. (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב ופ"ק דר"ה). וְלֹא מִקְרֵי עֲנִיִּים מְצוּיִים אֶלָּא עֲנִיִּים הַצְּרִיכִים לְחַלֵּק לָהֶם, אֲבָל אִם אֵין דֶּרֶךְ לְחַלֵּק לָהֶם מִיָּד, לֹא מִקְרֵי עֲנִיִּים מְצוּיִים. (גַּם זֶה בְּמָרְדְּכַי בב"ב). וְאִם אָמַר: אֶתֵּן סֶלַע לִצְדָקָה לִפְלוֹנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עַד שֶׁיָּבֹא אוֹתוֹ עָנִי, אַף עַל גַּב דִּשְׁאָר עֲנִיִּים מְצוּיִים (ג"ז שָׁם). וְדַוְקָא בְּמַפְרִישׁ צְדָקָה סְתָם, אֲבָל כָּל אָדָם יָכוֹל לְהַפְרִישׁ מָעוֹת לִצְדָקָה שֶׁיִּהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ לִתְּנָם מְעַט עַל יָד עַל יָד, כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ. (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ) וְכֵן אִם הִתְנָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר בִּצְדָקָה אוֹ הִתְנַדֵּב אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ הַגַבָּאִים רַשָּׁאִים לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְצָרְפָהּ בְּזָהָב, הֲרֵי אֵלוּ מֻתָּרִים. (רַמְבַּ"ם)
3 Charity comes within the general class of vows. Therefore, if one says, "I vow a Sela to charity," or, "I vow this Sela to charity," he must give it to the poor immediately; and, if he delays, he is guilty of transgressing the precept, "Thou shalt not slack to pay it," since he has the money and poor people are a-plenty. But if no poor are available, he should separate the money and lay it aside until he meet one. RMI.—He transgresses a law in delaying payment, only when he vows to give charity which he himself must distribute. But if he vows to contribute to the general charity fund in the synagogue and the like, which must go through the hands of the Gabbai, he does not transgress the precept, although poor are a-plenty, until the Gabbai asks for it; and then, if he delays, he is a transgressor. And if the Gabbai does not know of the vow, he must inform him how much he vowed, so that he might come to collect. That he must not delay in paying his vows to charity refers to vows as ordinarily made; but, of course, a man is permitted to separate a sum of money which he himself is to distribute a little at a time as he may see fit. And so also, if he stipulates a condition in making the vow, that the Gabbaïm should be permitted to exchange the money for gold, then they are permitted to do so.
ד צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלִ ר, וְאִם פּוֹסְקִים צְדָקָה וְצָרִיךְ לִפְסֹק עִמָּהֶם, יֹאמַר: בְּלֹא נֶדֶר.
4 One should avoid vows. If people are being taxed for charity and one feels obliged to fix an amount for himself, let him say, "Without vowing, I promise," etc.
ה כְּשֶׁחָסֵר בְּכִיס שֶׁל צְדָקָה צָרִיךְ הַגַבַּאי לְהַלְווֹת. וּכְשֶׁיִּמְצָא בְּכִיס לְאַחַר זְמַן, נִפְרָע מִמֶּנּוּ, וְאֵין צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהַנּוֹתְנִים בַּכִּיס. הַגָּה: מִי שֶׁמַּפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹתָיו וְהִלְוָה לְעָנִי מִשֶּׁלּוֹ, מַפְרִישׁ מַעֲשֵׁר שֶׁלּוֹ וּמְחַשֵּׁב עַל זֶה שֶׁהִלְוָה לֶעָנִי, וּמְעַכֵּב לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁהִפְרִישׁ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י ס"פ כָּל הַגֵּט). וְדַוְקָא שֶׁהֶעָנִי שֶׁהִלְוָה לוֹ עֲדַיִן חַי, אֲבָל אִם מֵת אוֹ נִתְעַשֵּׁר אֵין צָרִיךְ לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו, דְּאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד. וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא נִתְעַשֵּׁר אֶלָּא בְּיָדוּעַ. (בְּהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דב"ב וּבְסוֹף כָּל הַגֵּט בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי וסה"ת שַׁעַר ס"ה).
5 If the charity treasury lacks funds, let the Gabbai make a loan to the fund out of his private purse; and when conditions improve, he may draw that amount without permission from the contributors.
ו הַגַבַּאי שֶׁאוֹמֵר בְּעוֹדוֹ גַבַּאי: כָּךְ וְכָךְ הִלְוֵיתִי לְכִיס שֶׁל צְדָקָה, נֶאֱמָן בְּלֹא שְׁבוּעָה. אַךְ לֹא לְאַחַר שֶׁסִלְקוּהוּ.
6 If the Gabbai, while still in office, says, "I have loaned so much and so much to the fund," he is believed without taking an oath; but not after he is discharged.
ז גַבַּאי צְדָקָה, אִם יְחָרְפוּהוּ הָעֲנִיִּים אֵין לוֹ לָחוּשׁ, כִּי יוֹתֵר זְכוּתוֹ גָדוֹל.
7 A Gabbai should not take to heart the insults which the poor may heap upon him: his reward will be the greater for it.
ח עָנִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְרוֹבִים עֲשִׁירִים שֶׁיְּכוֹלִין לְפַרְנְסוֹ, אֵין גַבָּאֵי הָעִיר חַיָּבִים לְפַרְנְסוֹ, אַף עַל גַב דִּקְרוֹבָיו גַם כֵּן נוֹתְנִים בַּכִּיס.
8 A poor man who has wealthy relatives does not have to be supported by the Gabbaïm, even though the relatives are contributors to the fund.
ט לֹא יִתֵּן אָדָם כָּל צִדְקוֹתָיו לְעָנִי אֶחָד בִּלְבַד.
9 One should not center all his charities in one poor man.
י הַמְחַלֵק צְדָקָה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לִקְרוֹבָיו יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם. הַגָּה: וְדַוְקָא גַּבַּאי, אֲבָל כָּל אֶחָד מֻתָּר לִתֵּן צְדָקָה שֶׁלּוֹ אוֹ מַעֲשֵׁר שֶׁלּוֹ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה מִקְּרוֹבָיו, וְהֵם קוֹדְמִין כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן רנ"א. (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב).
10 He who distributes the charities should guard himself against being partial to his relatives. RMI.—That is to say, a public Gabbai. But a private individual may give charity or his tithes to whichever relative he chooses,—in fact, his relatives come first, as already explained in Art. 251.
יא הַמַּנִּיחַ מָעוֹת לְהַרְוִיחַ לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּמְמַנֶּה אִשְׁתּוֹ עֲלֵיהֶם לָתֵת הָרֶוַח לְמִי שֶׁתַּחְפֹּץ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַפְקִידָם בְּיַד אַחֵר, אֲפִלוּ הוּא כְּרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן. אֲבָל אִם הַמִּתְנַדֵּב מִנָּה עֲלֵיהֶם חֶבֶר עִיר, יָכוֹל הַחֶבֶר עִיר לְהַפְקִידָם בְּיַד אִשְׁתּוֹ.
11 If one invests a sum of money the income of which is to be devoted to religious education and he appoints his wife to give it to whomsoever she wishes, she has no right to deposit the money with another, even though that other be as honorable a man as Rabbi Hananiah ben Tradion. But if the donor appoints a prominent scholar over the funds, he has the right to deposit them with his wife.
Previous ChapterNext Chapter