Shulchan Aruch, Yoreh De'ah Siman 258

Siman 258

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א הַמַּתְפִּיס בִּצְדָקָה הֲרֵי זֶה כְּמַתְפִּיס בְּנֶדֶר. כֵּיצַד, הָיָה סֶלַע שֶׁל צְדָקָה מֻנָּח לְפָנָיו וְאָמַר עַל אַחֵר: הֲרֵי זֶה כְּזֶה, הֲרֵי זֶה צְדָקָה. הַגָּה: אַל יֹאמַר אָדָם: סֶלַע זֶה לְהֶקְדֵּשׁ, אֶלָּא לִצְדָקָה. (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ"ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּבֵית יוֹסֵף סוֹף סִימָן רנ"ט בְּשֵׁם הג"א שָׁם וְכָל בּוֹ). וּמִכָּל מָקוֹם אִם אָמַר: לְהֶקְדֵּשׁ, סְתָם, כַּוָנָתוֹ לִצְדָקָה לַעֲנִיִּים. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן ותשו' רַשְׁבָּ"א סי' תשמ"ב). וּמִיהוּ אִם אָמַר שֶׁכַּוָנָתוֹ לְהֶקְדֵּשׁ מַמָּשׁ, אֵין לוֹ תַּקָּנָה לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, וְצָרִיךְ לִשְׁאֹל לְחָכָם, וּמַתִּירִין לוֹ בַּחֲרָטָה כִּשְׁאָר נֶדֶר. (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי שָׁם).

1 One may consecrate something to charity by "comparing" it to something already sacred, just as in vows. For example; if a Sela belonging to charity lies before him and he says with reference to another Sela, "Let that one be like this one," that one becomes a contribution to charity.

ב הַמַּפְרִישׁ סֶלַע וְאָמַר: הֲרֵי זֶה צְדָקָה. וְאָמַר עַל אַחֵר: וְזֶה, גַּם הַשֵּׁנִי צְדָקָה. וְאִם רָצָה לוֹמַר עַל סֶלַע זֶה, וְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו עַל אַחֵר, הָוֵי טָעוּת וְאֵינוֹ כְּלוּם. (שָׁם בְּהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי).

2 If he separates a Sela and says, "Let this become charity," and then adds, referring to another, "and this," the second likewise becomes charity.

ג הַנּוֹדֵר צְדָקָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה נָדַר, מַרְבֶּה לִתֵּן עַד שֶׁיֹּאמַר: לֹא לְכָל כָּךְ נִתְכַּוַּנְתִּי.

3 He who vowed to give charity but does not know how much he vowed, should give and give until he feels certain that he did not intend to give that much.

ד הָאוֹמֵר: תְּנוּ ק' ק' זוּז אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יִתְּנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא רָגִיל בָּעִיר שֶׁהוּא דָּר שָׁם. הַגָּה: וְאִם רָגִיל בִּשְׁתַּיִם, יִתֵּן לִשְׁתֵּיהֶם (טוּר). הָאוֹמֵר לִתֵּן שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, יִתֵּן לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סי' רס"ח).

4 If one says, "Give two hundred Zuz, or a Scroll of the Law, to the Synagogue [on my account]," they should give it to the synagogue in which he usually worships in the city in which he dwells. RMI.—And if he frequents two, the money should be divided between them. If one donates illuminating oil [without specifying] it should go to the synagogue rather than the House of Study.

ה הָאוֹמֵר: תְּנוּ ק' ק' זוּז לַעֲנִיִּים, יִתְּנוּ לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהוּא דָּר בָּהּ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רנ"א סָעִיף ה'. וְכָל זֶה מִן הַסְּתָם, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדְעִים כַּוָנָתוֹ שֶׁלֹּא כִּוֵּן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר לְבַד, כְּגוֹן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ עֲשִׁירִים לִתֵּן לִצְדָקָה הַרְבֵּה בִּשְׁעַת מִיתָתָן, וְדֶרֶךְ לַחֲלֹק אוֹתָן הַצְּדָקוֹת לְכָל עֲנִיִּים, הוֹלְכִים אַחַר זֶה. וַאֲפִלּוּ נָדַר סְתָם, הוֹלְכִים אַחַר הַמִּנְהָג וִיחַלְּקוּ יוֹרְשֵׁיהֶם הַצְּדָקָה לְכָל עֲנִיִּים הַטּוֹבִים בְּעֵינֵיהֶם, אֲפִלּוּ אֵינָם בְּעִירָן. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אוֹתָהּ צְדָקָה מֻנַּחַת וּמֻפְקֶדֶת בְּיַד אַחֵר, יִתְּנוּ אוֹתָהּ לַיּוֹרְשִׁים וְיוֹדִיעוּם שֶׁכָּךְ נָדַר (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב). הַמְחַיֵּב עַצְמוֹ בִּקְנָס לִצְדָקָה, וְעָבַר, צָרִיךְ לִתְּנָן לָעֲנִיִּים שֶׁבָּעִיר וְלֹא יוּכַל לוֹמַר שֶׁיִּתְּנֵם לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים. וְיוּכַל הַגַּבַּאי לְתָבְעוֹ, דְּמִקְרֵי מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר בְּשֵׁם מַהֲרַ"ם). אֲבָל מִי שֶׁהִקְדִּישׁ מָמוֹן הַרְבֵּה, וּמִנָּה עֲלֵיהֶם יוֹרְשָׁיו לְחַלְּקוֹ כְּפִי הַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, אֲפִלּוּ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, מִקְרֵי מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים וְאֵין גַּבָּאֵי הָעִיר יְכוֹלִין לָכוֹף אוֹתָן וּלְתָבְעָם שֶׁיְּקַיְּמוּ צַוָּאַת הַמֵּת. וְאַף עַל גַּב דְּעוֹבְרִים וְגוֹזְלִים הָעֲנִיִּים, מִכָּל מָקוֹם מִקְרֵי מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים, הוֹאִיל וִיכוֹלִין לְחַלֵּק לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ. (בֵּית יוֹסֵף בְּסִימָן רנ"ט בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). וַאֲפִלּוּ הָיוּ הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִים שְׁנַיִם, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, אֵין הַקָּהָל יְכוֹלִין לְמַנּוֹת אַחֵר, אֶלָּא הַנִּשְׁאָר יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּכְמוֹ שֶׁצִּוָּה הַנּוֹתֵן (שָׁם וְשָׁם). וְעַיֵּן בחו"מ סִימָן ש"א. וַאֲפִלּוּ בִּצְדָקָה שֶׁל בְּנֵי עִיר אֵין אָדָם יָכוֹל לִתְבֹּעַ צְדָקָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ הַרְשָׁאָה מִן הַגַּבַּאי אוֹ טוֹבֵי הָעִיר. הַמַּקְדִּישׁ מָנֶה לִצְדָקָה וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם, מְסַדְּרִין לוֹ כְּמוֹ לִשְׁאָר בַּעַל חוֹב (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ס"ה שַׁעַר א').

5 If one says, "Give [these] two hundred Zuz to the poor," the money should be given to the poor of the city in which he dwells. RMI.—Only when there is no reason to assume otherwise. But where we know that he did not intend it for the poor of that city only, as in places where wealthy people leave vast sums at the time of death to be distributed among various Charities, we follow the custom of the place even when it is not so specified in the will; and the heirs distribute the money as they deem best, even to charities of other cities. And even if the money is deposited with another at the time of the donor's death, it is returned to the heirs and they are informed of the manner of the bequest.

ו הַנּוֹדֵר צְדָקָה אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּיר לוֹ. וְאִם הִגִּיעַ לְיַד הַגַּבַּאי, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵל עָלָיו.

6 He who makes a vow to give charity cannot retract, unless he turns to a Rabbi and obtains a release; but, after the money reaches the Gabbai, he cannot apply for a release.

ז אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. כֵּיצַד, הָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר, וְכָפַר בּוֹ זֶה שֶׁהִיא אֶצְלוֹ, אֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהַקְדִּישׁוֹ. אֲבָל אִם לֹא כָּפַר בּוֹ, הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִטַּלְטְלִין. אֲבָל קַרְקַע שֶׁגְּזָלָהּ אַחֵר וְכָפַר בָּהּ, אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ בְּדַיָּנִים הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהַקְדִּישָׁהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאָה, שֶׁהַקַּרְקַע עַצְמָהּ הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, שְׁנֵיהֶם אֵין יְכוֹלִים לְהַקְדִּישׁוֹ, זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַגָּה: אִם יֵשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן בְּיַד חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד הַלְוָאָתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּישׁ, וְהַמּוֹתָר יָכוֹל לְהַקְדִּישׁ. (מָרְדְּכַי פ' הַמּוֹכֵר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ הַמּוֹתָר אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּישׁ. (תא"ו ני"ט). הַמַּקְדִּישׁ שְׁטָר חוֹב צָרִיךְ כְּתִיבָה וּמְסִירָה כְּמוֹ בְּהֶדְיוֹט. (בֵּית יוֹסֵף סי' רנ"ט בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א).

7 A man cannot hallow anything not in his possession. For example: If A deposited something with B, and B denies that it belongs to A, then A cannot hallow it. But if B does not deny it, then it is considered in A's possession, no matter where A may be. This refers only to chattel property. But if B robs A of a piece of land and denies that it belongs to A, then if A can recover it by law, he may hallow it even before it is recovered; for the principle is that real estate always continues in the possession of the true owner. If one robs another of some object and the owner does not yet despair of recovering it, neither can hallow it,—the one because it is not his, and the other because it is not in his possession. And so on.

ח אִם יֵשׁ לוֹ חוֹב עַל אֶחָד וְאוֹמֵר: יִהְיֶה לְהֶקְדֵּשׁ אוֹ לִצְדָקָה, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר: חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי עַל פְּלוֹנִי, כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדִי אַקְדִּישֶׁנּוּ אוֹ אֶתְּנֶנּוּ לִצְדָקָה, חַיָּב לְהַשְׁלִים דְּבָרָיו לְהַקְדִּישׁוֹ וְלִתְּנוֹ כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדוֹ. וַאֲפִלּוּ הָאוֹמֵר: חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי יִהְיֶה לִצְדָקָה, אִם אָמַר כֵּן בִּפְנֵי ב"ח וּבִפְנֵי הַגַּבַּאי, אוֹ בִּפְנֵי טוֹבֵי הָעִיר אוֹ אָדָם חָשׁוּב שֶׁבָּעִיר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר"י), זָכָה בּוֹ הַגַּבַּאי מִדִּין מַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּם, וַהֲרֵי הוּא צְדָקָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְאָסוּר לְשַׁנּוֹתוֹ.

8 If A owes B a debt, and B says, "Let it become hallowed," or, "Let it go to charity," it does not take effect. But if he says, "When I shall get the money which A owes me, I shall hallow it or give it to charity," he must fulfil his promise when the money reaches him. Even if he says, "Let the debt which A owes me go to charity," if only the debtor and the Gabbai are present, or the leaders of the community (or a highly respected scholar in the community), the Gabbai comes into possession of it by virtue of the fact that three are present, and he cannot retract or change his word.

ט הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ חֵרְפוֹ, בְּעִנְיָן שֶׁחַיָּב לְפִי תַּקָּנַת הָעִיר ה' זְהוּבִים, וְאָמַר בִּפְנֵי הַגַּבַּאי אוֹ בִּפְנֵי טוֹבֵי הָעִיר: אֵינִי חָפֵץ בִּקְנָס אֶלָּא יִהְיֶה לִצְדָקָה, וְאַחַר כָּךְ פִּיְּסוֹ עַד שֶׁמָּחַל לוֹ, אֵין מְחִילָתוֹ כְּלוּם וְזָכוּ הָעֲנִיִּים בַּקְּנָס.

9 If A strikes B or insults him (for which according to the community ordinances A must pay five gold-pieces) and he says, in the presence of the Gabbai or the leading members of the community, "I want my fine to go to charity," and then they make peace, so that B forgives A, this does not affect what preceded, and the poor are not deprived of A's fine.

י נָדַר לִצְדָקָה בְּאַסְמַכְתָּא, כְּגוֹן: אִם אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי אֶתֵּן כָּךְ וְכָךְ לִצְדָקָה, וַעֲשָׂאוֹ, חַיָּב לִתֵּן.

10 If one makes his vow to charity depend upon a condition, as, for example, "If I do this and that, I shall give so and so much to charity," he must pay it, if he fulfils the condition.

יא אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם לְהִתְגָּרֵשׁ, וְהֶעֱמִידוּ קְנָסוֹת עַל כָּכָה לִצְדָקָה, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּיְּסוּ שֶׁלֹּא לְהִתְגָּרֵשׁ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁפְּטוּרִים מֵהַקְּנָסוֹת. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

11 If a man and his wife solemnly vow to divorce and fix a fine upon themselves, and finally they decide not to divorce, some are of the opinion that they are exempt from paying the fine.

יב אָמַר לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אִם הוּא עָנִי, הָוֵי כְּנוֹדֵר לִצְדָקָה וְאָסוּר לַחֲזֹר בּוֹ.

12 If one promises to give another a gift, and that other happens to be a dependent poor man, it is as if he had made a vow to charity which he cannot retract.

יג הָאוֹמֵר: חֵפֶץ פְּלוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִצְדָקָה בְּכָךְ וְכָךְ, וְהוּא שָׁוֶה יוֹתֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ דְּכָל אֲמִירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רְוָחָא לִצְדָקָה, אַמְרִינָן בֵּיהּ אֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט. (ר"ן פ"ק דְּקִדּוּשִׁין וּבְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי). אֲבָל אִם לֹא הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ הוּקַר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָשַׁךְ וְלֹא נָתַן הַכֶּסֶף. הַגָּה: אִם חָשַׁב בְּלִבּוֹ לִתֵּן אֵיזֶה דָּבָר לִצְדָקָה, חַיָּב לְקַיֵּם מַחֲשַׁבְתּוֹ וְאֵין צָרִיךְ אֲמִירָה, אֶלָּא דְּאִם אָמַר כּוֹפִין אוֹתוֹ לְקַיֵּם. (מָרְדְּכַי פ"ק דְּקִדּוּשִׁין ובפ"ק דב"ב וּבְהַגָּהוֹת ובמהרי"ק שֹׁרֶשׁ קפ"ה ומהר"ר פֶּרֶץ וּבְהַגָּהוֹת סמ"ק וְרֹא"שׁ פ"ק דְּתַעֲנִית). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם לֹא הוֹצִיא בְּפִיו, אֵינוֹ כְּלוּם. (הָרֹא"שׁ כְּלָל י"ג). וְהָעִקַּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן רי"ב.

13 If one says, "I give this object to charity at such and such a value," and it is found to be worth more, he cannot retract (for whenever charity can be the gainer because of a word, we say "a word" is as binding in sacred matters as actual transfer in lay matters). But if the object was not worth more at the time and later increased in value, he may retract as long as the money is not yet transferred. RMI.—If he promises in his mind to give anything to charity, he is obliged to fulfil his thought and no speech is necessary, except that when he expresses it verbally we can compel him to fulfil his promise.

Previous Chapter Next Chapter