Shulchan Aruch, Yoreh De'ah Siman 259

Siman 259

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א הָאוֹמֵר: סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה, אוֹ שֶׁאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה, וְהִפְרִישׁוֹ, עַד שֶׁלֹּא בָּא לְיַד הַגַּבַּאי יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ, בֵּין לִלְווֹתוֹ לְעַצְמוֹ בֵּין לְהַלְווֹתוֹ לַחֲבֵרוֹ, וְיִפְרַע אַחֵר תַּחְתָּיו. הַגָּה: וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ כֵּלִים, יָכוֹל לְמָכְרָם לִפְנֵי ג' בְּקִיאִים בְּשׁוּמָא, וְנוֹתֵן דְּמֵיהֶם לִצְדָקָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דִּכְתֻבּוֹת). מִשֶּׁבָּא לְיַד גַּבַּאי, אָסוּר לִלְווֹתוֹ, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר בֵּין לַגַּבַּאי. וְאִם הָיָה הֲנָאָה לַעֲנִיִּים בְּעִכּוּב הַמָּעוֹת בְּיַד הַגַּבַּאי, כְּדֵי לְעַשׂוֹת לַאֲחֵרִים לִתֵּן, הֲרֵי הַגַּבַּאי מֻתָּר לִלְווֹתָם וּלְפָרְעָם. הַגָּה: דְּאֵין הַצְּדָקָה כְּהֶקְדֵּשׁ, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּהּ. (טוּר). וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בִּצְדָקָה הָעוֹמֶדֶת לְחַלֵּק לַעֲנִיִּים, כִּי אִם כֶּסֶף בְּכֶסֶף וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲנִיִּים וְלא יִהְיֶה לָהֶם מָעוֹת לְחַלֵּק. אֲבָל צְדָקָה שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת לְחַלֵּק, רַק הַקֶּרֶן יְהֵא קַיָּם וְיֹאכְלוּ הַפֵּרוֹת, שָׁרֵי. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סה"ת שַׁעַר מ"ו ח"ד ס"ח וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי). וְכֵן נוֹהֲגִין.

1 If one says, "Let this Sela go to charity," or if he says, "I vow to give a Sela to charity," and separates the coin, he may still change the coin as long as the Gabbai does not come to collect it; i. e., he may borrow it himself or lend it to another, but he must pay another instead. RMI.—So, too, if vessels or utensils have been hallowed, they may be sold according to the appraisal of three experts, and the proceeds given to charity. But after the money reaches the Gabbai it must not be loaned to anyone, neither to the donor, nor to another, nor even to the Gabbai. But if the poor can benefit by the fact that the Gabbai retains the money for a time; as, for example, thereby to induce others to pay, he may borrow it and then pay it back. RMI.—Because charity is not exactly like Temple funds, as it is permitted to derive benefit from the former. But funds ready for distribution should not be tied up in business, only money-changing and the like being permitted where the cash is always on hand, because the poor may come and there would be no ready money to give them. However, funds not meant for immediate distribution may be invested, so that the principal should remain intact and only the income thereof be distributed. And this, in fact, is the custom in vogue.

ב צְדָקוֹת שֶׁהִתְנַדְּבוּ לְצֹרֶךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְצֹרֶךְ בֵּית עָלְמִין, יְכוֹלִים בְּנֵי הָעִיר לְשַׁנּוֹתָם לְצֹרֶךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם הַבְּעָלִים מְעַכְּבִים, אֲבָל לֹא מִתַּלְמוּד תּוֹרָה לְצֹרֶךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת. הַגָּה: וְדַוְקָא בִּדְאִכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם סִפּוּק לְתַלְמוּד תּוֹרָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי הָעִיר מְסַפְּקִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְאִם יוֹצִיאוּ אֵלּוּ הַמָּעוֹת לְצֹרֶךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת יִתְּנוּ מָעוֹת אֲחֵרִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ, מֻתָּר. (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ קכ"ח). וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְשַׁנּוֹת, אִם אֵינָן צְרִיכִים לַדָּבָר שֶׁנָּדַר, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קַרְקַע לִבְנוֹת עָלֶיהָ בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאֵינָן יְכוֹלִין לִבְנוֹת מִיָּד, אֵין הַמִּתְנַדֵּב יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אֶלָּא יִהְיֶה עוֹמֵד כָּךְ עַד שֶׁיִּבְנוּ עָלֶיהָ. (מָרְדְּכַי פ' בְּנֵי הָעִיר). וְכָל זֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג יָדוּעַ בָּעִיר, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁהַגַּבַּאי אוֹ בְּנֵי הָעִיר מְשַׁנִּים לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, אוֹ אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁאָדָם מֵשִׂים אֵיזֶה דָּבָר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ כְּלֵי כֶּסֶף וְכַדּוֹמֶה, וּכְשֶׁיִּרְצֶה חוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ, וּכְשֶׁיּוֹרֵד מִנְּכָסָיו מוֹכְרוֹ לַאֲחֵרִים, הוֹלְכִים אַחַר הַמִּנְהָג. דְּכָל מַקְדִּישׁ אַדַּעְתָּא דְּמִנְהָג הוּא מַקְדִּישׁ, וְלֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עַל זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה מִנְהָג קָבוּעַ. (כֵּן מַשְׁמָע מֵהַבֵּית יוֹסֵף וממהרי"ק שֹׁרֶשׁ קס"א). וּמִכָּל מָקוֹם אִם הִתְנָה הַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ הֶקְדְּשׁוֹ וְלֹא יְהֵא כֹּחַ בָּזֶה, פְּשִׁיטָא שֶׁאָסוּר לְשַׁנּוֹתוֹ. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רנ"ו סָעִיף ד'.

2 Moneys donated for purposes of the synagogue or of the cemetery, may, if the community sees fit to do so, be diverted to the use of the House of Study or to the maintenance of a Religious School, even against the will of the donors; but moneys collected for the support of a school cannot be commuted to the synagogue. RMI.—Only where there is ground for apprehension that there will not be sufficient money for school purposes [if this money were to be diverted to the synagogue]; but where the members of the community support the schools generously (so that if this money is spent for a synagogue they will surely furnish more money for the schools); in such a case, it is permitted, even in a place where it is [usually] forbidden to change the will of the donor. If one donates a sum of money for a purpose for which there is no need [at present]; as, for example, he donates a site for a House of Study and for certain reasons the building cannot be erected immediately, the donor cannot retract, but the site remains until the House of Study is eventually erected. All this applies in places where there is no established custom. But where it is established that the Gabbai or the assembled community has the right to commute the funds from one charitable purpose to another, we follow the usual custom; for we presume that the donor makes his donation subject to custom and that the authorities accept it with this condition at heart [that they may dispose of it at their discretion]. Of course, where the donor expressly stipulates that his donation shall not be subject to change, naturally it cannot be commuted.

ג יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְנַדֵּב נֵר אוֹ מְנוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, יְכוֹלִים הַצִּבּוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲפִלּוּ אִם גַּם הַמִּתְנַדֵּב מוֹחֶה (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ קכ"ג קכ"ד וּבְשֵׁם רַשְׁבָּ"א וּתְשׁוּבַת רא"ש). וְאִם לֹא נִשְׁתַּקַּע שָׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ, אֵין יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹתוֹ לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹתוֹ. וְאִם הָיָה הַמִּתְנַדֵּב גּוֹי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ. וְכָל זְמַן שֶׁשֵּׁם בְּעָלִים חָקוּק עַל הַכֵּלִים שֶׁנָּתַן, לֹא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ. (יְרוּשַׁלְמִי פ' בְּנֵי הָעִיר).

3 If a Jew had donated a lamp or a candelabrum to the synagogue, and the name of the donor is not associated with the object, the community may devote it to another purpose, even a non-religious purpose (even against the donor's protests). But if the donor's name is associated with the gift, it cannot be commuted for a non-religious purpose, but it may, for a religious purpose. If the donor is a heathen, the gift cannot be commuted even for some other religious purpose, as long as his name is associated with the gift. (And as long as the name of the donor is engraved on the vessels donated, the name is said to be "associated" with the gift.)

ד גּוֹי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ דָּבָר אַחֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר: בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּי אוֹתָהּ. וְאִם לֹא אָמַר כֵּן, טָעוּן גְּנִיזָה. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רנ"ד.

4 If a heathen donates a candelabrum or other object to the synagogue, we accept it, if he says, "I have consecrated this according to the intentions of the Israelites"; but if he does not say this, it must be put away. (See Art. 254.)

ה מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מָעוֹת וְהוּא מְסֻפָּק אִם הֵם שֶׁל צְדָקָה, חַיָּב לִתֵּן אוֹתָם לִצְדָקָה. הַגָּה: אֲבָל מִי שֶׁהִקְדִּישׁ דָּבָר בְּלָשׁוֹן שֶׁמְּסֻפָּקִים בּוֹ, וּמֵת, שֶׁאֵין לֵידַע כַּוָנָתוֹ, נִקְרְאוּ הַיּוֹרְשִׁים מֻחְזָקִים וְהַהֶקְדֵּשׁ שֶׁבָּא לְהוֹצִיא (מֵהֶם) עָלָיו הָרְאָיָה, וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁים. (רַשְׁבָּ"א סִי' תרנ"ו וּפִסְקֵי מהרא"י סי' ע"ג) וְעַיִּןִ בח"ה סִי' ר"ן (סעי' ג').

5 If a person has money in his possession and he is in doubt whether it belongs to charity or not, he must give it to charity. RMI.—If one consecrated something with an ambiguous expression and died, the property continues in the possession of the rightful heirs, since it is impossible to know the intention of the deceased. For the burden of proof rests with the Charity officials who are interested in changing the present status of the property; and as long as they cannot bring proof, the property in question continues in the possession of the heirs.

ו אֵין לְקָהָל לִתְבֹּעַ מִסִים וְאַרְנוֹנִיּוֹת מִמְּעוֹת צְדָקָה. הַגָּה: מִי שֶׁמָּצָא כִּיס מָלֵא מָעוֹת בְּתֵבָתוֹ, וְכָתוּב עָלָיו: צְדָקָה, סָמְכִינַן אַכְּתִיבָה וַהֲרֵי הֵן צְדָקָה. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב). וְכֵן אִם אָמַר אֶחָד לְבָנָיו: מָעוֹת אֵלּוּ צְדָקָה הֵם, אִם נִרְאֶה לָהֶם שֶׁעָשָׂה זֶה כְּמוֹסֵר דְּבָרָיו בִּלְשׁוֹן צַוָּאָה, דְּבָרָיו קַיָּמִים. וְאִם עָשָׂה זֶה שֶׁלֹּא יִקְּחוּ כְּלוּם, אוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּ אוֹתוֹ לְעָשִׁיר, אֵין בִּדְבָרָיו כְּלוּם. (שָׁם). וְכֵן אִם אָמְרוּ בַּחֲלוֹם: אֵלּוּ הַמָּעוֹת שֶׁהִטְמִין אָבִיךָ, שֶׁל צְדָקָה הֵם, אֵינוֹ כְּלוּם, דְּדִבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, (שָׁם). אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם כֵּן אַחֵר, אִם הֵם בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לִטֹּל אֵלּוּ הַמָּעוֹת וְלִתְּנָם לִצְדָקָה, נֶאֱמָן בְּמִגּוֹ שֶׁהָיָה נוֹתְנָם לִצְדָקָה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ נֶאֱמָן. (מָרְדְּכַי פ' זֶה בּוֹרֵר בְּשֵׁם אז"ק). הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתֵבָה מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ וְחֻלִּין זֶה אַחַר זֶה, וּמָצָא אַחַר כָּךְ מָעוֹת, אַזְלִינָן בָּתַר בַּתְרָא. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פֶּרֶק קַמָּא דב"ב). וְאִם הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַת אַחַת בִּשְׁתֵּיהֶן, אַזְלִינָן בָּתָר רֻבָּא. וְאִם מְצָאָן בְּגוּמָא, דְּאִכָּא לְמֵימַר שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים שָׁם זְמַן אָרֹךְ וְלֹא רָאָה, אֲפִלּוּ בָּזֶה אַחַר זֶה אַזְלִינָן בָּתַר רֻבָּא (שָׁם).

6 The community has no right to assess or tax charity funds. RMI.—If one finds a purse in his chest with the word "charity" written over it, we depend upon the written word and it is Charity. So, too, if one said to his children, "This is Charity," and it seems to them now that he said this to inform them of a fact, the money is Charity. But if it seems to them that he told them this so that they should not take any, or so that they should not consider him wealthy, then we put no stock in his words. So also, if one is informed in a dream that his father concealed money in a certain place and that the money is Charity, we put no trust in these words, because the words of dreams are of no account either one way or the other. If one handles a box of charity funds and one of other funds, and money is later found on the floor, we say it belongs to the chest he used last. If he used both simultaneously, we say it belongs to the larger sum. But if he finds it in a crevice or hole, where, we might say, it has been lying for a long time without being noticed, then we give it to the larger fund even if he handled them successively.

Previous Chapter Next Chapter