שולחן ערוך, אבן העזר סימן ו׳

סימן ו

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א כֹּהֵן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בִּגְרוּשָׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה, וְאָסוּר בַּחֲלוּצָה מִדְּרַבָּנָן. לְפִיכָךְ, אִם עָבַר וְנָשָׂא סְפֵק חֲלוּצָה, אֵין צָרִיךְ לְהוֹצִיא. אֲבָל גְּרוּשָׁה, אֲפִלּוּ אֵינָהּ אֶלָּא סְפֵק גְּרוּשָׁה, צָרִיךְ לְהוֹצִיא, בֵּין שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין בֵּין שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין. וַאֲפִלּוּ רֵיחַ גֵּט פּוֹסֵל בִּכְהֻנָּה וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. וְהֵיכִי דָּמֵי רֵיחַ גֵּט, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי וְאֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻתְּרָה בְּזֶה הַגֵּט, נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה. וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה רַק מִשּׁוּם קוֹל קִדּוּשִׁין בְּעָלְמָא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּרוּר שֶׁאֵין מַמָּשׁ בְּאוֹתָן קִדּוּשִׁין וְאֵין נוֹתְנִין גֵּט רַק מִכֹּחַ חֻמְרָא בְּעָלְמָא, אֲפִלּוּ הָכִי פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִימָן תק"נ). אֲבָל אִם נָתַן לָהּ גֵּט עַל תְּנַאי וְלֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, אֵינוֹ כְּלוּם וְאֵינוֹ פּוֹסֵל. וְרַשַּׁאי הַכֹּהֵן לְכַתְּחִלָּה לְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי:

ב קְטַנָּה שֶׁמֵּאֲנָה בְּבַעְלָהּ, מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן. וְאִם נָתַן לָהּ גֵּט, אֲסוּרָה. וְאִם אַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ גֵּט הֶחֱזִירָהּ וּמֵאֲנָה בּוֹ, מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן, שֶׁהַמֵּאוּן מְבַטֵּל הַגֵּט. וְאִם אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁה נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בּוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמֻּתֶּרֶת לְכֹהֵן:

ג יָצָא קוֹל: פְּלוֹנִי כֹּהֵן גֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וַהֲרֵי הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, דִּלְקָלָא דִּלְבָתַר נִשּׂוּאִין אוֹ דְּבָתַר אֵרוּסִין לֹא חַיְשִׁינָן. וְאִם מֵת, וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן אַחֵר, תֵּצֵא:

ד יָצָא קוֹל: פְּלוֹנִי כֹּהֵן כָּתַב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, אִם קוֹרִין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם לִנְתִינַת הַגֵּט כְּתִיבָה, אַף עַל גַּב דְּלִכְתִיבָה לְחוּדָהּ נַמֵּי קָרוּ כְּתִיבָה, הָוֵי כְּאִלּוּ יָצָא הַקּוֹל: פְּלוֹנִי גֵּרַשׁ אִשְׁתּוֹ, וְאִם אֵין קוֹרִין לִנְתִינַת הַגֵּט כְּתִיבָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין:

ה יָצָא קוֹל עַל אִשָּׁה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּרְשָׁה, חוֹשְׁשִׁין לַקּוֹל לְאָסְרָהּ לְכֹהֵן. וְדַוְקָא שֶׁיָּצָא הַקּוֹל בְּלֹא אֲמַתְלָאָה, אֲבָל אִם יָצָא עִם אֲמַתְלָאָה, כְּגוֹן שֶׁיָּצָא הַקּוֹל שֶׁקִּדְּשָׁהּ אוֹ גֵּרְשָׁהּ עַל תְּנַאי, אוֹ שֶׁזָּרַק לָהּ קִדּוּשִׁין אוֹ הַגֵּט סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ, אֵין חוֹשְׁשִׁין לַקּוֹל. וְאִם יֵשׁ אֲמַתְלָאָה בַּגֵּרוּשִׁין וְלֹא בַּקִּדּוּשִׁין, חוֹשְׁשִׁין לְקוֹל הַקִּדּוּשִׁין לְאָסְרָהּ לְעָלְמָא וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְקוֹל הַגֵּרוּשִׁין לְאָסְרָהּ לְכֹהֵן. וְדַוְקָא שֶׁיָּצָא הָאֲמַתְלָאָה עִם הַקּוֹל מִיָּד אֲבָל אִם יָצָא הַקּוֹל בָּרוּר, וּלְאַחַר זְמַן יָצָא הָאֲמַתְלָאָה, אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת הַקּוֹל. וְאִם אַחַר כָּךְ נִתְבָּרֵר שֶׁהָיָה הַקּוֹל שֶׁקֶר, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה שָׁם אֲמְתַלָאָה, מְבַטְּלִין אוֹתוֹ. וְכָל קוֹל שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּבֵית דִּין, אֵינוֹ קוֹל לָחוּשׁ לוֹ. וְע"ל סִי' מ"ו. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל חֲלוּצָה, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא חַיְשִׁינָן:

ו כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אַחַת מֵהַפְּסוּלוֹת, מַחֲרִימִין אוֹתָם, וּמַחֲרִימִין כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמָּהֶן, וְכַיּוֹצֵא בְּחֻמְרוֹת אֵלּוּ, עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּהּ:

ז כֹּהֵן שֶׁגֵּרַשׁ אִשְׁתּוֹ, לֹא תָּדוּר עִמּוֹ בְּמָבוֹי. וְאִם הָיוּ דָּרִים בִּשְׂכִירוּת אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, הִיא נִדְחֵית מִפָּנָיו. וְאִם הֶחָצֵר שֶׁלָּהּ, הוּא נִדְחֶה מִפָּנֶיהָ. וְיִתְבָּאֲרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בְּסִימָן קי"ט:

ח אֵיזוּ הִיא זוֹנָה, כָּל שֶׁאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל, אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְעֶלֶת לְאָדָם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לוֹ אִסוּר הַשָּׁוֶה לַכֹּל, אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה לְחָלָל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לוֹ. לְפִיכָךְ, הַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּסְקִילָה, לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְעֲלָה לְאָדָם. הַבָּא עַל הַנִּדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּכָרֵת, לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לוֹ. וְכֵן הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְדֵשָׁה שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּמַלְקוֹת, לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה מֵהַכְּהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לוֹ. אֲבָל הַנִּבְעֶלֶת לְאֶחָד מֵאִסוּרֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל וְאֵינָם מְיֻחָדִים בַּכֹּהֲנִים אוֹ מֵאִסוּרֵי עֲשֵׂה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְמִי שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ מִשּׁוּם עֶרְוָה, אוֹ לְכּוּתִי וְעֶבֶד, הוֹאִיל וְהִיא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לוֹ הֲרֵי זוֹ זוֹנָה. וְכֵן הַגִּיּוֹרֶת וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת, אֲפִלּוּ נִתְגַּיְּרָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים, הוֹאִיל וְאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ זוֹנָה וַאֲסוּרָה לְכֹהֵן. וְכֵן יְבָמָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ זָר, עֲשָׂאָהּ זוֹנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַבָּא עַל חַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ עַל חַיָּבֵי לָאוִין, אֲפִלּוּ חַיָּבֵי לָאוִין דִּשְׁאֵר, לֹא עֲשָׂאָהּ זוֹנָה, חוּץ מֵהַבָּא עַל הַיְבָמָה:

ט כָּל הַנִּבְעֶלֶת לְאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ זוֹנָה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מִשֶּׁהֶעֱרָה בָּהּ נִפְסְלָה מִשּׁוּם זוֹנָה. וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְיִהְיֶה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה:

י אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲפִלּוּ בְּאֹנֶס, אֲסוּרָה לוֹ:

יא אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה:

יב אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁאוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ: נֶאֱנַסְתִּי אוֹ שָׁגַגְתִּי וּבָא עָלַי אַחֵר, אוֹ שֶׁבָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ שֶׁזִּנְּתָה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, אֵינָהּ אֲסוּרָה עָלָיו, שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר. וְאִם הִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹ אוֹ הָעֵד נֶאֱמָן לוֹ, וְסָמַךְ דַּעְתּוֹ לִדְבָרָיו, הֲרֵי זֶה יוֹצִיא כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי סָפֵק. וְע"ל סִימָן קט"ו ס"ז וְסִימָן קע"ז:

יג אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: נֶאֱנַסְתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁבָּעוֹלָם אַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי הוֹדֵית שֶׁהִיא זוֹנָה, שֶׁאָסְרָה עַצְמָהּ וְנַעֲשֵׂית כַּחֲתִיכָה דְּאִסוּרָא:

יד כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, וְאַחַר זְמַן בָּא עָלֶיהָ וְטָעַן שֶׁמְּצָאָהּ דְּרוּסַת אִישׁ, נֶאֱסֶרֶת עָלָיו מִסָפֵק, שֶׁמָּא קֹדֶם קִדּוּשִׁין נִבְעֲלָה אוֹ אַחַר קִדּוּשִׁין. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁטָּעַן טַעֲנָה זוֹ לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁנֵי סְפֵקוֹת: שֶׁמָּא קֹדֶם קִדּוּשִׁין שֶׁמָּא אַחַר קִדּוּשִׁין, וַאֲפִלּוּ נֹאמַר אַחַר קִדּוּשִׁין, שֶׁמָּא בְּאֹנֶס שֶׁמָּא בְּרָצוֹן, שֶׁהָאֲנוּסָה מֻתֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ, אִם קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ לְיִשְׂרָאֵל וְהִיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְטָעַן שֶׁמְּצָאָהּ דְּרוּסַת אִישׁ, נֶאֱסֶרֶת עָלָיו מִסָפֵק, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא סָפֵק אֶחָד שֶׁמָּא בְּאֹנֶס שֶׁמָּא בְּרָצוֹן, וְסָפֵק שֶׁל אִסוּר תּוֹרָה לְחֻמְרָא:

טו כָּל אִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ אוֹ בֵּית דִּין (טוּר), וְנִסְתְּרָה, וְלֹא שָׁתַת מֵי סוֹטָה, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, אֲפִלּוּ הוּא יִשְׂרָאֵל. וְאִם מֵת בַּעְלָהּ, אֲסוּרָה לְכֹהֵן:

טז יָצָא לָהּ שֵׁם מְזַנָּה בָּעִיר, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָהּ בַּעְלָהּ מִשּׁוּם שֶׁעָבְרָה עַל דַּת יְהוּדִית אוֹ בְּעֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר, וּמֵת קֹדֶם שֶׁנָּתַן לָהּ גֵּט, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן:

יז פְּנוּיָה שֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה לְאֶחָד, וְהָלַךְ לוֹ הַבּוֹעֵל, וְאָמְרוּ לָהּ: מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא עָלַיִךְ, וְאָמְרָה: אָדָם כָּשֵׁר, הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת. וְלֹא עוֹד, אֲפִלּוּ רָאוּהָ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ: מִמִּי אַתְּ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמְרָה: מֵאָדָם כָּשֵׁר, הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת, וְתִהְיֶה הִיא וּבִתָּהּ (טוּר) מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיָה הַמָּקוֹם שֶׁנִּבְעֲלָה בּוֹ פָּרָשַׁת דְּרָכִים, אוֹ בַּקְּרָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת שֶׁהַכֹּל עוֹבְרִים שָׁם, וְהָיוּ רֹב הָעוֹבְרִים שָׁם כְּשֵׁרִים, וְרֹב הָעִיר שֶׁפֵּרְשׁוּ אֵלּוּ הָעוֹבְרִים מִמֶּנָּה כְּשֵׁרִים, שֶׁחֲכָמִים עָשׂוּ מַעֲלָה בַּיּוֹחֲסִין וְהִצְרִיכוּ שְׁנֵי רֻבּוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ רֹב הָעוֹבְרִים פּוֹסְלִים אוֹתָהּ, כְּגוֹן כּוּתִים אוֹ מַמְזֵרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ מִמֶּנּוּ כְּשֵׁרִים, אוֹ שֶׁהָיוּ רֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּסוּלִים, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָעוֹבְרִים כְּשֵׁרִים, חוֹשְׁשִׁין לָהּ, וְנֹאמַר לְמִי שֶׁפּוֹסֵל אוֹתָהּ נִבְעֲלָה, וְלֹא תִּנָּשֵׂא לְכֹהֵן לְכַתְּחִלָּה, וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דִּבְאוֹמֶרֶת לְכָשֵׁר נִבְעַלְתִּי, בְּחַד רֻבָּא לְכַתְּחִלָּה מַכְשִׁירִין, וּבְדִיעֲבַד, אֲפִלּוּ בְּרֹב פְּסוּלִים:

יח רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה אוֹ שֶׁנִּתְעַבְּרָה בָּעִיר, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה שׁוֹכֵן שָׁם אֶלָּא כוּתִי אֶחָד אוֹ חָלָל אֶחָד וְעֶבֶד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה לְכֹהֵן, שֶׁכָּל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה הוּא. וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא, הוֹאִיל וְהִיא אוֹמֶרֶת: לְכָשֵׁר נִבְעַלְתִּי. הָיְתָה אִלֶּמֶת אוֹ חֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁאָמְרָה: אֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִבְעַלְתִּי, אוֹ שֶׁהָיְתָה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת בֵּין כָּשֵׁר לְפָסוּל, הֲרֵי זוֹ סְפֵק זוֹנָה, וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, תֵּצֵא, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁנֵי רֻבִּים הַמְּצוּיִים כְּשֵׁרִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ נִתְעַבְּרָה בָּעִיר, אִם הָלַךְ הַבּוֹעֵל אֵלֶיהָ תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה, כֵּיוָן דְּאִכָּא רֹב הָעִיר וְרֹב סִיעוֹת כְּשֵׁרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָלְכָה הִיא אֵלָיו. וּסְתָמָא נַמִּי, שֶׁאֵין יָדוּעַ מִי הָלַךְ לְמִי, תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה:

פרק קודם פרק הבא