שולחן ערוך, אבן העזר סימן כ״ט

סימן כט

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּדִינָר זֶה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הַגָּה: אֲבָל הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה לְאֶחָד מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר לָהּ לְאַחַר שְׁלֹשִים יוֹם, כְּדֵי לְקַדְּשָׁהּ בָּהּ תּוֹךְ ל', וְנָתַן לָהּ תּוֹךְ שְׁלֹשִים לְקִדּוּשִׁין, הָוֵי מְקֻדֶּשֶׁת (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל ל"ה). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר וְאָמַר לָהּ: בַּהֲנָאָה זוֹ שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית תּוֹךְ הַזְּמַן הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, הָוֵי קִדּוּשִׁין (רַבֵּנוּ יְרוּחָם):

ב אָמְרָה לוֹ: תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִי וְאֶתְקַדֵּשׁ אֲנִי לְךָ, וְנָתַן לוֹ, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּהֲנָאַת מַתָּנָה זוֹ שֶׁנָּתַתִּי עַל פִּיךְ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. הַגָּה: וְאִם הָיוּ עֲסוּקִים בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן סְתָם בְּצִוּוּיָהּ הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת (ב"י בְּשֵׁם ר"י). וְכָל זֶה דַּוְקָא שֶׁהִיא הִתְחִילָה לוֹמַר: תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִי. אֲבָל אָמַר לָהּ הוּא תְּחִלָּה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: תֵּן לִפְלוֹנִי, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ל' סָעִיף ח'. אָמְרָה לוֹ: הַלְוֵה מָנֶה לִפְלוֹנִי וְאֶתְקַדֵּשׁ אֲנִי לְךְ, וְהִלְוָה לִפְלוֹנִי, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת בּוֹ, הָוֵי קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ בְּמַתָּנָה. אֲבָל אִם הִרְוִיחַ זְמַן מִלְוֶה עַל פִּיהָ וְקִדְּשָׁה בּוֹ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א):

ג אָמְרָה לוֹ: תֵּן דִּינָר לִפְלוֹנִי וְאֶתְקַדֵּשׁ אֲנִי לוֹ, וְנָתַן לוֹ, וְקִדְּשָׁהּ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּהֲנָאַת מַתָּנָה זוֹ שֶׁקִּבַּלְתִּי בִּרְצוֹנֵךְ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:

ד אָמְרָה לוֹ: הֵילָךְ מָנֶה וְאֶתְקַדֵּשׁ אֲנִי לְךָ, נִתְבָּאֵר בְּסִי' כ"ז (סָעִיף ט'):

ה אָמַר לָהּ: הֵילָךְ דִּינָר מִשֶּׁלִּי וְהִתְקַדְּשִׁי לִפְלוֹנִי, וְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ, אוֹ שֶׁלֹּא עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ וְאָמַר לָהּ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי; הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה שֶׁנָּתַן לִיךְ פְּלוֹנִי, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:

ו אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי בְּדִינָר, וְנָתַן לָהּ מַשְׁכּוֹן עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּינָר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם נָתַן לָהּ שְׁטָר עַל הַדִּינָר, דְּלָא הָוֵי קִדּוּשִׁין (הגה"מ פ"ה בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּדִינָר וְתִזְכֶּה בּוֹ בְּגוּף הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ עַל זֶה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת (ר' יְרוּחָם נָתִיב כ"ג):

ז הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּמֵאָה דִּינָרִים, וְנָתַן לָהּ אֲפִלּוּ דִּינָר אֶחָד, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִשֶּׁלָּקְחָה הַדִּינָר וְהוּא יַשְׁלִים לָהּ הַשְּׁאָר, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָמַר: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּדִינָר זֶה עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ ר' זוּז, שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לוֹ מֵעַכְשָׁו. וְהוּא הַדִּין אִם חָסֵר דִּינָר אֶחָד אוֹ שֶׁהָיָה רַע (הָרֹא"שׁ וְהָרַמְבַּ"ן), וְיֵשׁ חוֹלְקִין (הָרַשְׁבָּ"א). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאָמַר לָהּ: בְּמֵאָה דִּינָרִין, סְתָם. אֲבָל אִם פֵּרַשׁ וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּמֵאָה דִּינָרִין אֵלּוּ, וְהִתְחִיל לִמְנוֹת לְתוֹךְ יָדָהּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַחֲדָא מִנַּיְהוּ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: מֵאָה דִּינָרִין אֵלּוּ, אוֹ שֶׁמַּתְחִיל לִמְנוֹת (הָרֹא"שׁ וְהַטּוּר), אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּשְׁלִים לָהּ. וַאֲפִלּוּ בַּדִּינָר הָאַחֲרוֹן שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִים לַחֲזֹר זֶה בְּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לָהּ: דִּינָר הֶחָסֵר יְהֵא עָלַי בְּמִלְוֶה, וְנִתְרַצְּתָה. וְכֵן אִם נִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר, אוֹ נִמְצָא מֵהֶם דִּינָר נְחשֶׁת וְלֹא הִכִּירָה בּוֹ תְּחִלָּה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, וִיכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן (דַּעַת רַשִׁ"י). (יֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּלֹא חֲזָרָה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת) (הָרַ"ן פ"ק דְּקִדּוּשִׁין), עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ אַחַר כָּךְ: הִתְקַדְּשִׁי בָּזֶה, וְשָׁתְקָה. וְאִם יְכוֹלָה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי הַדְּחָק, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:

ח הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּדִינָר זֶה עַל מְנָת שֶׁאַשְׁלִים לִיךְ מָנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: עַל מְנָת שֶׁתַּשְׁלִים לִי ר', וְהָלַךְ זֶה לְבֵיתוֹ וְזוֹ לְבֵיתָהּ וְלֹא הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ תָּבְעוּ זֶה אֶת זֶה, וְקִדְּשׁוּ, וְנָתַן לָהּ הַדִּינָר, אִם הָאִישׁ תָּבַע אֶת הָאִשָּׁה, יַעֲשׂוּ דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וְיַשְׁלִים לָהּ ר'; וְאִם הָאִשָּׁה תָּבְעָה אֶת הָאִישׁ, יַעֲשׂוּ דִּבְרֵי הָאִישׁ, וְלֹא יַשְׁלִים אֶלָּא מָנֶה:

ט הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה אִם הָיָה מָלֵא מַיִם, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בּוֹ וּבַמֶּה שֶׁבְּתוֹכוֹ, דְּמִצְטָרְפוּ לִשְׁוֵה פְּרוּטָה. וְאִם הָיָה מָלֵא יַיִן, הֲרֵי מְקֻדֶּשֶׁת בּוֹ וְלֹא בַּמֶּה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הָיָה מָלֵא שֶׁמֶן, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בַּמֶּה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וְלֹא בּוֹ; לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיָה בַּשֶּׁמֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק; וְאִם הָיָה בַּשֶּׁמֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וַדַּאי. וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים, בְּמַיִם, בּוֹ וְלֹא בַּמֶּה שֶּׁבְּתוֹכוֹ; וּבְיַיִן, בַּמֶּה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וְלֹא בּוֹ; וּבְשֶׁמֶן אוֹ בְּצִיר דָּגִים, בּוֹ וּבַמֶּה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:

י הָיוּ לוֹ מִינֵי כֵּלִים אוֹ מִינֵי מַאֲכָל אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר, וְאָמְרָה לוֹ: תֵּן לִי מְעַט מֵאֵלּוּ, וְאָמַר לָהּ: אִם אֶתֵּן לִיךְ תִּהְיִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אִם אָמְרָה: הֵן, וְנָתַן לָהּ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם אָמְרָה לוֹ: תֵּן לִי מֵהֶן, אוֹ הַשְׁלֵךְ לִי, אוֹ דְּבָרִים שֶׁעִנְיָנָם לֹא תְּשַׂחֵק עִמִּי בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא תֵּן לִי בִּלְבַד, וְנָתַן לָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הַגָּה: וְאִם אָמַר לָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, וְקִבְּלָה, מְקֻדֶּשֶׁת (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְאִם קִבְּלָה בִּשְׁתִיקָה, רַק חָזְרָה וְאָמְרָה: תֵּן לִי, אוֹ הַשְׁלֵךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת (כָּךְ מַשְׁמַע מִדִּבְרֵי הָרֹא"שׁ). וְכָל זֶה בְּהִתְחִילָה הִיא לוֹמַר: תֵּן לִי מְעַט, אֲבָל אִם הִתְחִיל הוּא לְדַבֵּר: אִם אֶתֵּן לָךְ תִּתְקַדֵּשׁ לִי, וְאָמְרָה לוֹ בִּלְשׁוֹן שְׂחוֹק: תֵן, וְקִבְּלָה מִמֶּנּוּ, הָוֵי סְפֵק קִדּוּשִׁין (סְבָרַת הָרַ"ן). וְכֵן אִם הָיָה שׁוֹתֶה יַיִן וְאָמְרָה לוֹ: תֵּן לִי כּוֹס אֶחָד, וְאָמַר לָהּ: אִם אֶתֵּן לָךְ הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בּוֹ, וְאָמְרָה: הַשְׁקֵנִי (אוֹ תֵּן), וְהִשְׁקָה אוֹתָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין הַדְּבָרִים נִרְאִים אֶלָּא הַשְׁקֵינִי בִּלְבַד וְלֹא תְּשַׂחֵק עִמִּי בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, וְקִבְּלָה, מְקֻדֶּשֶׁת:

פרק קודם פרק הבא