סימן לו
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ; וּמִצְוָה שֶׁתִּתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי עַצְמָהּ, אִם תּוּכַל, אֲבָל אִסוּר לֵיכָּא כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּאִישׁ. וְאוֹמֵר הָאִישׁ לַשָּׁלִיחַ: "הֲרֵי פְּלוֹנִית שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתְךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי", וְהַשָּׁלִיחַ אוֹמֵר: "קִדַּשְׁתִּיהָ לְךָ". וְאִם אָמַר: "הֵן", דַּיּוֹ. וַאֲפִלּוּ שָׁתַק, אִם הָיוּ עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן וְנָתַן לַשָּׁלִיחַ וְלֹא פֵּרַשׁ וְלֹא אָמַר דָּבָר, דַּיּוֹ. וְאִם מְקַדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר, אֵינוֹ כּוֹתְבוֹ אֶלָּא מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵינוֹ כּוֹתְבוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ:
ב בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁל קִדּוּשִׁין דִּין הָאִישׁ עִם שְׁלוּחָהּ כְּדִינוֹ עִם הָאִשָּׁה:
ג אָמְרָה לַשָּׁלִיחַ: קַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהוּא קִבְּלָם בְּמָקוֹם אַחֵר, אוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁיְּשַׁנֶּה בִּשְׁלִיחוּתָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:
ד אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקִבֵּל בְּמָקוֹם אַחֵר, מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמַּרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ:
ה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּשָׁלִיחַ דְּקִדּוּשִׁין אֵינוֹ יָכוֹל לְמַנּוֹת שָׁלִיחַ, דְּמִלֵּי נִינְהוּ וְלָא מִמְּסְרָן לְשָׁלִיחַ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ל"ה סָעִיף ו' נִתְבָּאֵר:
ו מִי שֶׁקִּדֵּשׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ לֹא יְקַדֵּשׁ פַּעַם אַחֶרֶת בִּשְׁעַת חֻפָּה, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל קִּדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁיֹּאמְרוּ: אֵין קִדּוּשֵׁי שָׁלִיחַ כְּלוּם וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן ל"ד. חָזְרָה וּבִטְּלָה הַשְּׁלִיחוּת קֹדֶם שֶׁקִּבֵּל הַקִּדּוּשִׁין, הֲרֵי הוּא בָּטֵל, וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם אֵין יָדוּעַ אִם בִּטְּלָה הַשְּׁלִיחוּת קֹדֶם קַבָּלַת הַקִּדּוּשִׁין אוֹ אַחַר כָּךְ, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת:
ז אִם קִבֵּל שְׁלוּחָהּ קִדּוּשִׁין מֵאֶחָד, וְהִיא בְּעַצְמָהּ קִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר, וְאֵין יָדוּעַ אִם קִדּוּשִׁין שֶׁקִּבֵּל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ לְשֶׁלָּהּ אוֹ שֶׁלָּהּ קָדְמוּ, אֲסוּרָה לִשְׁנֵיהֶם, וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וּמְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב כ"ב). בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּרְחוֹקִים, אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ הַשָּׁלִיחַ לָאָב, וְקִדְּשָׁהּ הִיא בְּעַצְמָהּ לַבֵּן אוֹ לָאָח, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט וַאֲסוּרָה לִשְׁנֵיהֶם:
ח אִשָּׁה נַעֲשֵׂית שָׁלִיחַ לַחֲבֶרְתָּהּ לְקַבֵּל קִדּוּשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית לָהּ צָרָה, שֶׁמְּקַדֵּשׁ לִשְׁתֵּיהֶן. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּשֶׁאָמְרָה לָהּ: קַבְּלִי גַּם בִּשְׁבִילִי, וְלֹא הֵשִׁיבָה הֵן אֶלָּא שָׁתְקָה וְקִבְּלָה סְתָם, מִסְתָמָא גַּם בִּשְׁבִילָהּ קִבְּלָה:
ט אִשָּׁה שֶׁהִיא שָׁלִיחַ לְקַבֵּל קִדּוּשִׁין לַחֲבֶרְתָּהּ, וּכְשֶׁנָּתַן הַקִּדּוּשִׁין אָמַר לָהּ: "וְאַתְּ נַמִּי", אוֹ "וְכֵן אַתְּ", שְׁתֵּיהֶן מְקֻדָּשׁוֹת. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לָהּ אֶלָּא: "וְאַתְּ", הֲרֵי זוֹ שֶׁקִּבְּלָה הַקִּדּוּשִׁין סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִרְאוֹת מַה בְּלִבָּהּ, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהּ: וְאַתְּ מַה תֹּאמְרִי בְּדָבָר זֶה, וּלְפִיכָךְ קִבְּלָה הַקִּדּוּשִׁין הִיא, שֶׁהֲרֵי זֶה עֲדַיִן שׁוֹאֲלָהּ לִרְאוֹת מַה בְּלִבָּהּ:
י יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵין הָאָב יָכוֹל לֵעָשׂוֹת שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת, וְחָלְקוּ עָלָיו:
יא מִי שֶׁקִּבֵּל קִידוּשִׁין לְבִתּוֹ בּוֹגֶרֶת, וְלֹא עֲשָׂאוּהוּ שָׁלִיחַ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצְּרִיכָה גֵּט מִסָפֵק:
יב אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ מִיַּד שְׁלִיחַ בַּעֲלָהּ. מִיהוּ אִם עָשְׂתָה, הָוֵי סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת (בֵּית יוֹסֵף). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קמ"א סָעִיף א' גַּבֵּי גֵּט: