שולחן ערוך, אבן העזר סימן ל״ט

סימן לט

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וְנִמְצָא עָלֶיהָ אֶחָד מִשְּׁלשָׁה נְדָרִים אֵלּוּ שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם: שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר, אוֹ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן, אוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּמִינֵי צִבְעוֹנִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט (טוּר). וְהוּא הַדִּין לִנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ דְּהָוֵי בִּכְלַל נְדָרִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם. נִמְצָא עָלֶיהָ נֶדֶר חוּץ מֵאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר: מַקְפִּיד אֲנִי אֲפִלּוּ עַל זֶה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם אָמַר לָהּ: עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ כָּל נֶדֶר, אֲפִלּוּ נִמְצָא שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תֹּאכַל חָרוּבִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תֵּלֵךְ אֵצֶל חָכָם וְיַתִּיר לָהּ וְלָכֵן אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא בְּלֹא גֵּט:

ב הָיוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, וְהָלְכָה אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ, מְקֻדֶּשֶׁת. וַאֲפִלּוּ הִיא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהִתִּירָהּ חָכָם קֹדֶם שֶׁנּוֹדְעוּ לַבַּעַל, אֲבָל אִם נוֹדְעוּ לַבַּעַל קֹדֶם שֶׁהִתִּירָהּ, מִיָּד נִתְבַּטְּלוּ הַקִּדּוּשִׁין. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הִיא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, אֲפִלּוּ אִם קֹדֶם שֶׁנּוֹדְעוּ לַבַּעַל הִתִּירָהּ חָכָם, הִיא סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם קִדְּשָׁהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וּבָעַל סְתָם, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן ל"ח סָעִיף ל"ה:

ג הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, וְנִמְצְאוּ בָּהּ אֶחָד מִן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בְּנָשִׁים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. נִמְצָא בָּהּ מוּם אַחֵר חוּץ מֵאוֹתָם הַמּוּמִין, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר: מַקְפִּיד אֲנִי אֲפִלּוּ עַל זֶה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:

ד וּמַה הֵן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בְּנָשִׁים, כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בְּכֹהֲנִים פּוֹסְלִים בְּנָשִׁים, וְיוֹתֵר עֲלֵיהֶם בְּנָשִׁים: רֵיחַ רַע, וְזֵעָה, וְרֵיחַ הַפֶּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף רֵיחַ הַחֹטֶם (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם הָר"ם), וְקוֹל עָבֶה, וְדַדֶּיהָ גַּסִים מֵחַבְרוֹתֶיהָ טֶפַח, וְטֶפַח בֵּין דַּד לְדַד, וּנְשִׁיכַת כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה הַמָּקוֹם צַלֶּקֶת (פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּתְרַפְּאָה הַמַּכָּה וְקָרַם עָלֶיהָ עוֹר וְלֹא נִשְׁאַר אֶלָּא רֹשֶׁם הַמַּכָּה), וְשׁוּמָא (פֵּרוּשׁ, וירואה בְּלַעַ"ז רַשִׁ"י) שֶׁעַל הַפַּדַּחַת, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר, וְזוֹ הִיא הַשּׁוּמָא שֶׁיְּתֵרָה אִשָּׁה עַל הַכֹּהֲנִים, וְהוּא שֶׁעוֹמֶדֶת תַּחַת כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, פְּעָמִים נִרְאֵית וּפְעָמִים אֵינָהּ נִרְאֵית, שֶׁאִם תָּמִיד נִרְאֵית, הֲרֵי רָאָה וְנִתְפַּיֵּס, וְאִם תָּמִיד אֵינָהּ נִרְאֵית, אֵינוֹ מוּם. הַגָּה: וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בָּעִיר, אֲפִלּוּ מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵין מְבַטְּלִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁדֶּרֶךְ הַבָּנוֹת לֵילֵךְ לַמֶּרְחָץ בְּגָלוּי, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַבָּנוֹת הוֹלְכוֹת לַמֶּרְחָץ, רַק בַּלַּיְלָה וּבְהֵחָבֵא, אֲפִלּוּ מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי מְבַטְּלִין. נִכְפֶּה, אִם הוּא לִזְמַן קָבוּעַ, הָוֵי מוּם שֶׁבַּסֵּתֶר; וְאִם אֵינוֹ לִזְמַן קָבוּעַ, הָוֵי מוּם שֶׁבְּגָלוּי. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קי"ז עוֹד מִדִּינֵי מוּמִין. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּנִכְפֶּה וְרֵיחַ הַפֶּה אֵין חִלּוּק בֵּין מֶרְחָץ בָּעִיר אוֹ לֹא (רַבִּי יְרוּחָם נָתִיב כ"ג):

ה הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בְּנָשִׁים, אוֹ נִמְצָא עָלֶיהָ אֶחָד מִנְּדָרִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק:

ו קִדְּשָׁהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, וְהָיוּ בָּהּ מוּמִין וְהָלְכָה אֵצֶל רוֹפֵא וְרִפֵּא אוֹתָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם הִתְנָה הָאִשָּׁה (עַל מְנָת) שֶׁאֵין בּוֹ מוּמִין, וְהָיוּ בּוֹ מוּמִין וְהָלַךְ אֵצֶל רוֹפֵא וְרִפְּאוֹ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין גְּנַאי לָאִישׁ בְּמוּמִין שֶׁכְּבָר נִתְרַפְּאוּ, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עַל זֹאת:

ז קִדְּשָׁהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּהּ מוּמִין, וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין וְרִפְּאָן הָרוֹפֵא, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לְמַפְרֵעַ:

פרק קודם פרק הבא