סימן מד
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת אֵינָם בְּנֵי קִדּוּשִׁין מִן הַתּוֹרָה, בֵּין נָשְׂאוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת בֵּין חֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשֵּׂאת לְפִקֵּחַ; אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶם נִשּׂוּאִין. לְפִיכָךְ, אִם בָּא פִּקֵּחַ וְקִדֵּשׁ אֵשֶׁת חֵרֵשׁ הַפִּקַּחַת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְנוֹתֵן גֵּט וְהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ הַחֵרֵשׁ:
ב שׁוֹטֶה וְשׁוֹטִית אֵין לָהֶם קִדּוּשִׁין לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לֹא שְׁנָא עִם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם לֹא שְׁנָא עִם פִּקְחִים. הַגָּה: וְדַוְקָא שׁוֹטֶה גָּמוּר; אֲבָל אִם דַּעְתּוֹ צְלוּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא דַּלָּה וּקְלוּשָׁה הַרְבֵּה (ר"י בְּשֵׁם הָרַמָ"ה), וְכֵן עִתִּים שׁוֹטֶה וְעִתִּים צָלוּל, וְלֹא יָדַעְנוּ הָעֵת שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּדַעְתּוֹ, חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשִׁין (גַּם זֶה שָׁם):
ג שִׁכּוֹר שֶׁקִּדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ נִשְׁתַּכֵּר הַרְבֵּה; וְאִם הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, אֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וּמִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה:
ד סָרִיס שֶׁקִּדֵּשׁ, בֵּין סְרִיס חַמָּה בֵּין סְרִיס אָדָם, וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה, הָוֵי קִדּוּשִׁין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַיְלוֹנִית וַדָּאִית אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:
ה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁקִדְּשׁוּ, אוֹ שֶׁקִּדְּשָׁם אִישׁ, קִדּוּשֵׁיהֶם סָפֵק וּצְרִיכִין גֵּט מִסָפֵק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס וַדַּאי זָכָר (טוּר בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ):
ו הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן. חוּץ מֵהַנִּדָּה, שֶׁהַמְקַדֵּשׁ נִדָּה מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן:
ז הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מֵהַשְּׁנִיּוֹת אוֹ מֵאִסוּרֵי לָאוִין אוֹ מֵאִסוּרֵי עֲשֵׂה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, חוּץ מִיבָמָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לְזָר, שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת אֶלָּא מִסָפֵק:
ח הַמְקַדֵּשׁ גּוֹיָה אוֹ שִׁפְחָה אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁאֵינָן בְּנֵי קִדּוּשִׁין. וְכֵן גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁקִדְּשׁוּ יִשְׂרְאֵלִית, אֵינוֹ כְּלוּם:
ט יִשְׂרָאֵל מוּמָר שֶׁקִּדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים. וּצְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. וַאֲפִלּוּ זַרְעוֹ שֶׁהוֹלִיד מִשֶׁהֵמִיר, אִם קִדֵּשׁ אוֹתוֹ זֶרַע יִשְׂרְאֵלִית, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְדַוְקָא שֶׁהוֹלִידוֹ מִיִּשְׂרְאֵלִית, אֲפִלּוּ מֻמֶרֶת. אֲבָל אִם הוֹלִידוֹ מִן הַגּוֹיָה, דִּינוֹ כְּגוֹי, אֲפִלּוּ הָיָה הַמּוֹלִיד יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מוּמָר. אֲבָל יִשְׂרְאֵלִית מֻמֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ זֶרַע עִם הַגּוֹי, שֶׁקִּדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין (מָרְדְּכַי סוֹף הַחוֹלֵץ):
י כּוּתִי שֶׁקִּדֵּשׁ, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט:
יא מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין שֶׁקִּדֵּשׁ יִשְׂרְאֵלִית, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת:
יב הַמְקַדֵּשׁ מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, צְרִיכָה גֵּט. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ גֵּט, נִשְׁתַּחְרְרָה, וְאַחַר כָּךְ קִדְּשָׁהּ אַחֵר, מְקֻדֶּשֶׁת לִשְׁנֵיהֶם, וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם, אוֹ מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל אֶחָד חוֹלֵץ, וְאָחִיו שֶׁל שֵׁנִי אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם: