סימן מט
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא, וְכָל אַחַת מֵהֶן אוֹמֶרֶת: אֲנִי הִיא, אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת כֻּלָּן וְנוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. וְאִם קִדֵּשׁ בְּבִיאָה, קָנְסוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים שֶׁיִּתֵּן כְּתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת:
ב הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וְחָזַר בּוֹ מִיָּד, וְאָמַר שֶׁהַמָּעוֹת יִהְיוּ מַתָּנָה, אֲפִלּוּ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אֵין חֲזָרָתוֹ כְּלוּם וּצְרִיכָה גֵּט:
ג כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּטִיב גִּטִּין וְקִדּוּשִׁין לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם לְהוֹרוֹת בָּהֶם, שֶׁבְּקַל יָכוֹל לִטְעוֹת וְיַתִּיר אֶת הָעֶרְוָה וְגוֹרֵם לְהַרְבּוֹת מַמְזֵרִים בְּיִשְׂרָאֵל: