סימן נח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּתֵּן אָדָם מִנְּכָסָיו מְעַט לְבִתּוֹ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא "פַּרְנָסָה". הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, לֹא יִפְחֹת לָהּ מִכְּסוּת שֶׁפּוֹסְקִין לְאֵשֶׁת עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהָיָה הָאָב עָנִי; אֲבָל אִם הָיָה עָשִׁיר, הֲרֵי זֶה רָאוּי לִתֵּן לָהּ כְּפִי עָשְׁרוֹ:
ב הִתְנָה עִם הֶחָתָן לְהַכְנִיסָהּ לוֹ עֲרֻמָּה, לֹא יֹאמַר: לִכְשֶׁתָּבוֹא לְבֵיתִי, אֲכַסֶנָּה, אֶלָּא מְכַסֶה אוֹתָהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ: