סימן עט
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א רְפוּאָתָהּ כֵּיצַד, לָקְתָה, חַיָּב לְרַפּאוֹתָהּ, בֵּין רְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָה בֵּין רְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה; אֲבָל אַלְמְנָתוֹ אֵינָהּ מִתְרַפֵּאת מִנְּכָסָיו, אֶלָּא בִּרְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, שֶׁהִיא דּוֹמָה לִמְזוֹנוֹת:
ב רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין לִקְצֹב עִם הָרוֹפֵא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ קִצְבָה וְיִפָּטְרוּ מִמֶּנָּה, הָרְשׁוּת בְּיָדָם:
ג אִם רָאָה הַבַּעַל שֶׁהַחֹלִי אָרֹךְ, יָכוֹל לוֹמַר לָהּ: הֲרֵי כְּתֻבָּתֵךְ מֻנַּחַת, אוֹ רַפְּאִי עַצְמֵךְ מִכְּתֻבָּתֵךְ אוֹ הֲרֵינִי מְגָרְשֵׁךְ וְנוֹתֵן כְּתֻבָּה; וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ: