סימן קא
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א אַלְמָנָה, כָּל זְמַן שֶׁשְּׁטַר כְּתֻבָּה בְּיָדָהּ, גּוֹבָה לְעוֹלָם, בֵּין אִם נוֹתְנִים לָהּ מְזוֹנוֹת בְּבֵית אָבִיהָ אוֹ בְּבֵית בַּעֲלָהּ, וְנִשְׁבַּעַת אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת. אֲפִלּוּ עָבְרָה עָלֶיהָ שְׁמִטָּה, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, אֶלָּא אִם כֵּן פָּגְמָה אוֹתָהּ, שֶׁגָּבְתָה מִקְצָת אוֹ שֶׁזָּקְפָה בְּמִלְוֶה. וְאִם אֵין כְּתֻבָּתָהּ בְּיָדָהּ וּבָאָה לִגְבּוֹת בִּתְנַאי בֵּית דִּין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִים, אִם נוֹתְנִים לָהּ מְזוֹנוֹת בְּבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא), אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד סוֹף עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. אֲבָל שָׁתְקָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְלֹא תָּבְעָה, מָחֲלָה. וְאִם תָּבְעָה תּוֹךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, מוֹנִין לָהּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים מִיּוֹם שֶׁתָּבְעָה. וְכֵן יוֹרְשֶׁיהָ צְרִיכִים לִתְבֹּעַ תּוֹךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים לְמִיתָתָהּ, וְאִם שָׁתְקוּ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָחֲלוּ. וְכָל שֶׁזָּכְרָה וְאָמְרָה שֶׁמַּה שֶּׁשּׁוֹתֶקֶת לָאו מִשּׁוּם מְחִילָה, הָוֵי כְּתָבְעָה (הָרַ"ן פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא):
ב אֲפִלּוּ אִם נִזּוֹנֵית בְּבֵית אָבִיהָ, אִם הַיּוֹרְשִׁים מְכַבְּדִים אוֹתָהּ שֶׁמּוֹלִיכִים לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ בְּעַצְמָם, אֵין שְׁתִיקָתָהּ מְחִילָה, שֶׁמִּפְּנֵי הַבּוּשָׁה שָׁתְקָה וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁמָּחֲלָה:
ג נְדוּנְיָא לְעוֹלָם אֵינָהּ מוֹחֶלֶת, אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה כַּמָּה שָׁנִים:
ד גְּרוּשָׁה, לְעוֹלָם אֵינָהּ מוֹחֶלֶת, אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה כַּמָּה שָׁנִים: