שולחן ערוך, אבן העזר סימן קי״ז

סימן קיז

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, וּבָדְקָה עַצְמָהּ וְנִבְעֲלָה, וּבְעֵת שֶׁקִנְּחָה עַצְמָהּ הִיא וְהוּא נִמְצָא דָּם עַל עֵד (פֵּרוּשׁ, הַסְמַרְטוּט אוֹ מַטְלִית שֶׁבּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן) שֶׁלָּהּ אוֹ עַל עֵד שֶׁלּוֹ, אִם אֵרַע זֶה פַּעַם אַחַר פַּעַם שָׁלשׁ פְּעָמִים סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֵישֵׁב עִם בַּעֲלָהּ, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִקָּר וְלֹא תּוֹסֶפֶת, וְלֹא תְּנַאי מִתְּנָאֵי הַכְּתֻבָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְתַשְׁמִישׁ; וְיוֹצִיא, וְלֹא יַחֲזִיר לְעוֹלָם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיְתָה כָּךְ מִתְּחִלַּת נִשּׂוּאֶיהָ, וּמִבְּעִילָה רִאשׁוֹנָה רָאֲתָה דָּם. אֲבָל אִם אֵרַע לָהּ חֹלִי זֶה אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, נִסְתַּחֲפָה (פֵּרוּשׁ, מִן "מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶי ךְ" (יִרְמְיָהוּ מו, טו), כְּלוֹמַר נִפְסְדָה וְנֶאֶבְדָה לְמַזָּלְ ךְ) שָׂדֵהוּ. לְפִיכָךְ, אִם בָּעַל פַּעַם אַחַת וְלֹא מָצָא דָּם, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה לִהְיוֹת רוֹאָה דָּם בְּכָל עֵת תַּשְׁמִישׁ, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה כֻּלָּהּ, וְלֹא יַחֲזִיר עוֹלָמִית. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִשָּׂא אַחֶרֶת, וְרוֹצֶה לִשְׁרוֹת (עִם) זוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ בְּשָׁנָה אַחַת, וְלֹא יֵלֵךְ אֶצְלָהּ אֶלָּא בְּעֵדִים, אֵין צָרִיךְ לְגָרְשָׁהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָר"ם, וְכֵן הוּא בִּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִימָן תת"ס). וְכָל שֶׁכֵּן אִם זִנְּתָה תַּחְתָּיו, דִּמְאִיסָה לֵהּ, דְּשָׁרֵי בִּכְהַאי גַּוְנָא (שָׁם):

ב אִשָּׁה שֶׁנִּבְדְּקָה עַל יְדֵי נָשִׁים, וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְאִישׁ, אֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא תְּנָאֵי כְּתֻבָּה. וְאִם הַבַּעַל טוֹעֵן עָלֶיהָ כָּךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְדְּקָה אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ:

ג הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן ל"ט, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִקָּר וְלֹא תּוֹסֶפֶת:

ד וְכֵן הַכּוֹנֵס אִשָּׁה, סְתָם, וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּם מִמּוּמֵי הַנָּשִׁים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן ל"ט, וְלֹא יָדַע הַבַּעַל בְּמוּם זֶה, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִקָּר וְלֹא תּוֹסֶפֶת:

ה אִם יֶשׁ מֶרְחָץ בָּעִיר וְהָיוּ לוֹ קְרוֹבִים שָׁם, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: לֹא יָדַעְתִּי מוּמִין אֵלּוּ, וַאֲפִלּוּ מוּמִין שֶׁבַּסֵתֶר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדְקָה עַל יְדֵי קְרוֹבוֹתָיו וְחֶזְקָתוֹ שֶׁשָּׁמַע וְנִתְרַצָּה. וְאִם אֵין שָׁם מֶרְחָץ, אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ שָׁם קְרוֹבִים, טוֹעֵן בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵתֶר. וְנִכְפֵּית לְעִתִּים יְדוּעִים, הֲרֵי הוּא כְּמוּמֵי סֵתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבְּגָלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁשָּׁמַע וְנִתְפַּיֵּס. הַמַּשְׁתֶּנֶת בַּמִּטָּה תָּמִיד, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי מוּם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי מוּם (בֵּית יוֹסֵף), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. טָעַן עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא מְצֹרַעַת, הָוֵי מוּם (בֵּית יוֹסֵף):

ו בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁמִּנְהַג הַנָּשִׁים לְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּפְנֵיהֶן גְּלוּיוֹת, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבָּנוֹת לָצֵאת לַשּׁוּק כְּלָל, וְאִם תֵּצֵא לַמֶּרְחָץ תֵּצֵא מִתְנַכֶּרֶת, הֲרֵי זֶה טוֹעֵן אֲפִלּוּ מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי. וְאִם יֵשׁ שָׁם מֶרְחָץ, אִם יֵשׁ לוֹ קְרוֹבָה אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, שֶׁבְּוַדַּאי הַכֹּל רוֹאִין אוֹתָהּ עֲרֻמָּה בַּמֶּרְחָץ. וְאִם דַּרְכָּן לְהִתְחַבֵּא בַּמֶּרְחָץ, יָכוֹל לִטְעֹן אַף מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ אֵין לוֹ קְרוֹבִים בָּעִיר, יֵשׁ לוֹ רֵעִים וּבוֹדֵק עַל יְדֵי נְשׁוֹתֵיהֶם (טוּר בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים):

ז כֵּיצַד הִיא טַעֲנַת הַמּוּמִין, אִם הָיוּ הַמּוּמִין שֶׁנִּמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין שֶׁוַּדַּאי הָיָה בָּהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס, כְּגוֹן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, עַל הָאָב לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁיָּדַע הַבַּעַל וְנִתְרַצָּה אוֹ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁיָּדַע. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּלָל:

ח הָיוּ בָּהּ מוּמִין שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ אַחַר הָאֵרוּסִין, אִם נִמְצְאוּ בָּהּ אַחַר שֶׁכְּנָּסָה לְבֵית הַבַּעַל, עַל הַבַּעַל לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ וְהָיָה מִקָּחוֹ מִקַּח טָעוּת. וְאִם נִמְצְאוּ בָּהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, עַל הָאָב לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁאַחַר הָאֵרוּסִין נוֹלְדוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָאָב טוֹעֵן וַדַּאי, עַל הַבַּעַל לְהָבִיא רְאָיָה (הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֶּרֶק כ"ה בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הִגִּיעַ זְמַן לִכְנֹס, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כְּנָסָהּ, הָוֵי כְּאִלּוּ הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַבַּעַל (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב כ"ג ח"ה):

ט הֵבִיא הַבַּעַל רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס הָיוּ בָּהּ, אוֹ שֶׁהוֹדֵית לוֹ בְּכָךְ, וְהֵבִיא הָאָב רְאָיָה שֶׁרָאָה וְשָׁתַק וְנִתְפַּיֵּס אוֹ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁיָּדַע בָּהֶן וְנִתְפַּיֵּס, הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּכְתֻבָּתָה:

י בָּא עַל אִשְׁתּוֹ, וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים, וְטָעַן שֶׁמּוּם זֶה לֹא נִרְאֶה לוֹ עַד עַתָּה, אֲפִלּוּ הָיָה בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים (פֵּרוּשׁ, כְּגוֹן תַּחַת בֵּית הַשֶּׁחִי וְתַחַת הַדַּדִּים וְכַדּוֹמֶה) אוֹ בְּכַף הָרֶגֶל, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, חֲזָקָה אֵין אָדָם שׁוֹתֶה בְּכוֹס אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹדְקוֹ וְיָדַע וְנִתְפַּיֵּס. הַגָּה: וְאִם שָׁהָה עִמָּהּ שְׁלֹשִים יוֹם, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּעַל (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ ק"ה):

יא מִי שֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ נִכְפֵּית, וְרוֹצֶה לְגָרְשָׁהּ וְאֵינוֹ מַשִּׂיג כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ, כּוֹפִין אוֹתָהּ לְקַבֵּל גֵּט וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם תַּקָּנַת רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם, וְיִתֵּן הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ לִכְתֻבָּתָהּ, וְהַמּוֹתָר כְּשֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ, וְאִם תְּמָאֵן לְקַבֵּל גֵּט, יִמְנַע מִמֶּנָּה שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּמּוּם גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁאִלּוּ הָיָה בְּאִישׁ הָיוּ כּוֹפִין לְגָרֵשׁ מִדִּין הַתַּלְמוּד, וְלֹא תִּקֵּן רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם שֶׁתְּהֵא הָאִשָּׁה עֲדִיפָא מֵאִישׁ (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל מ"ב), אֲבָל מִשּׁוּם שְׁאָר מוּמִין אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת עִמָּהּ, מֵאַחַר דִּמְאִיסָה עָלָיו וְרוֹצֶה לְגָרְשָׁהּ וְלָתֵת כְּתֻבָּתָהּ (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ ק"ז):

פרק קודם פרק הבא