שולחן ערוך, אבן העזר סימן קס״ה

סימן קסה

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה. וְאִם אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְיַבֵּם לְשׁוּם אֶחָד מֵהָאַחִים, אוֹ בַּגָּדוֹל כְּשֶׁרוֹצֶה לְיַבֵּם, בְּלֹא טַעֲנָה מַסְפֶּקֶת, דִּינָהּ כְּמוֹרֶדֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת. הַגָּה: וְאֵין לָהּ דִּין מוֹרֶדֶת אִם אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְיַבֵּם. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, אֶלָּא מַטְעִין אוֹתוֹ אִם יְכוֹלִין לְהַטְעוֹתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: חֲלֹץ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךְ מָנֶה (טוּר בְּשֵׁם ר"ת וְהָרֹא"שׁ). וְדַוְקָא אִם אֵינוֹ מֵאוֹתָן שֶׁכּוֹפִין לְהוֹצִיא גַּבֵּי בַּעַל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ"ד. וְאִם שְׁנֵיהֶם רוֹצִים בְּיִבּוּם, אֵין מַנִּיחִים אוֹתָם לְיַבֵּם אֶלָּא אִם כֵּן נִכָּר וְיָדוּעַ שֶׁמְּכַוְּנִים לְשֵׁם מִצְוָה (טוּר בְּשֵׁם ר"ת). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ וּמְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲלֹץ (טוּר בְּשֵׁם סְמַ"ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת, אִם אֵינָם מְכַוְּנִים לְשֵׁם מִצְוָה, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְיַבֵּם, וְאֵין יְכוֹלִים לְהַטְעוֹתוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ. וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין כּוֹפִין לַחֲלִיצָה כְּלָל, אֲפִלּוּ יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁנָּתַן עֵינָיו בַּמָּמוֹן (מַהֲרַ"ם פַּדָּוואָה סִימָן י"ח), אֶלָּא מְפַשְּׁרִים בֵּינֵיהֶם כְּפִי תַּקָנוֹת הַקְּהִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְמַטָּה. וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁרוֹצֶה לְהִתְיַבֵּם, וְאֶפְשָׁר לְהִתְיַבֵּם שֶׁאֵין חֲשַׁשׁ אִסוּר בְּיִבּוּמוֹ. אֲבָל אִם אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֹא לְיַבֵּם וְלֹא לַחֲלֹץ, כּוֹפִין אוֹתוֹ (ב"י בְּשֵׁם ר"ת). וְדַוְקָא בְּבָאָה מֵחֲמַת טַעֲנָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ"ד (ת"ה סִימָן ר"כ). מִיהוּ, אִם אֶפְשָׁר לְהַטְעוֹתוֹ וְלוֹמַר לוֹ שֶׁיִּקַּח מָמוֹן הַרְבֵּה עַל הַחֲלִיצָה, מַטְעִינָן לֵהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לָכֹף (נ"י מ"כ). וְיִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַשְׁלִישׁוּ הַמָּמוֹן בְּיָד שָׁלִישׁ, כִּי אָז לֹא יְכוֹלִין לוֹמַר לוֹ: מְשַׁטֶּה הָיִינוּ בְּךְ (מָרְדְּכַי פ' הַחוֹלֵץ). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קס"ט סָעִיף נ':

ב יְבָמָה שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, אוֹ שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִכָּל הַיְּהוּדִים, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וְאִם נָדְרָה לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וְכֵן אִם נִתְכַּוְּנָה בְּנִדְרָהּ אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְיַבֵּם אוֹתָהּ, מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. הַגָּה: הָיָה יְבָמָהּ כֹּהֵן, וְהָלְכָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְיַבְּמָהּ, דִּינָהּ כְּאִלּוּ נָדְרָה הֲנָאָה מִמֶּנּוּ. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, הוֹאִיל וְהִיא גָּרְמָה שֶׁאֲסוּרָה לוֹ (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִי' תת"כ), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם רָקְקָה לִפְנֵי הָאַחִים אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה, וְגָרְמָה שֶׁאֲסוּרָה לְיַבֵּם, אֵין לָהּ דִּין מוֹרֶדֶת הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְיַבֵּם מֵעַכְשָׁו (רַשְׁבָּ"א אָלֶף ר"ב). וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ שֶׁכָּל חִלּוּקִים אֵלּוּ לְמַאן דְּאָמַר מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֵם, אֲבָל לְמַאן דְּאָמַר מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת, אֵין לָהּ דִּין מוֹרֶדֶת כְּלָל אִם אֵינָהּ רוֹצָה בְּיִבּוּם:

ג יְבָמָה שֶׁתָּבְעָהּ הַיָּבָם לַחֲלֹץ, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה אֶלָּא לִשָּׁאֵר עֲגוּנָה, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, אֲפִלּוּ הָיָה הַיָּבָם נָשׂוּי. וְדִינָהּ כְּמוֹרֶדֶת, וְנִתְבָּאֵר דִּינָהּ סִימָן ע"ז:

ד כָּל יְבָמָה שֶׁדִּינָהּ שֶׁתַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם, הֲרֵי זוֹ נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְשָׂמִין לָהּ בְּגָדִים כְּמוֹ לְאַלְמָנָה (רִיבָ"שׁ סִי' ש"כ). וְכֵן אִם הָיָה יְבָמָהּ מֻכֶּה שְׁחִין אוֹ שְׁאָר מוּמֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן קנ"ד, חוֹלֵץ לָהּ וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ. וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַמּוּמִין הָהֵם בְּבַעְלָהּ, יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר: לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין לְמַאן דְּאָמַר מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ מִיָּד, שֶׁהֲרֵי דִּינָהּ כַּחֲלוּצָה (תְּשׁוּבַת ר"ד כֹּהֵן). וְכָל זֶה מִדִּינָא, אֲבָל הַקְּהִלּוֹת תִּקְּנוּ תַּקָּנָה, אִם יִתְרַצּוּ הַיָּבָם וְהַיְבָמָה בַּחֲלִיצָה, יַחֲלֹקוּ כָּל הַנְּכָסִים שֶׁהִנִּיחַ, וַאֲפִלּוּ אֵין מַגִּיעַ הַחֵצִי לִכְדֵי כְּתֻבָּהּ, וּמְנַכִּין לָהּ מֵחֶלְקָהּ כָּל מַה שֶּׁבִּזְבְּזָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וּצְרִיכָה לִשָּׁבַע, אִם לֹא שֶׁהִתְפַּשְּׁרוּ עַצְמָם בְּלֹא שְׁבוּעָה. וּמַה שֶּׁנָּתַן הוּא בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, אֵין מְנַכִּין לָהּ מֵחֶלְקָהּ כְּלוּם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַחוֹלֵץ). וְאוֹתוֹ הַחֵצִי שֶׁמַּגִּיעַ לְחֵלֶק יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נוֹטֵל הַחוֹלֵץ, וְאֵין לָאָב וְלֹא לִשְׁאָר אַחִין חֵלֶק בּוֹ. וַאֲפִלּוּ תָּפְסוּ, מוֹצִיאִין מִיָּדָן. דְּעִקַּר הַתַּקָּנָה הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצּוּ בַּחֲלִיצָה, וְלָכֵן הַחוֹלֵץ עִקָּר בָּזֶה (ת"ה סִימָן ר"כ). וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצִין שְׁאָר הָאַחִין לַחֲלֹק עִם גְּדוֹל הָאַחִין, וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לַחֲלֹץ, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם אִם גְּדוֹל הָאַחִין רוֹצֶה לַחֲלֹץ. וְכָל זֶה שֶׁאֵין מַגִּיעִין חֲצִי הַנְּכָסִים לִכְדֵי כְּתֻבָּתָהּ, דְּוַדַּאי אֵינָהּ נוֹטֶלֶת יוֹתֵר מִכְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ. וְיֵשׁ דֵּעוֹת אֲחֵרוֹת בְּעִנְיַן תַּקָּנוֹת הַקְּהִלּוֹת; עַל כֵּן נוֹהֲגִין לְהִתְפַּשֵּׁר בֵּינֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ שְׁטָר חֲלִיצָה מִן הָאַחִין צְרִיכָה לְהִתְפַּשֵּׁר עִמָּהֶם בְּמָמוֹן, אִם לֹא שֶׁפֵּרְשׁוּ בְּהֶדְיָא לַחֲלֹץ לָהּ בְּחִנָּם (מַהֲרַ"ם פַּדָּוואָה סִימָן י"ז וְכ"ג):

ה נוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְיַבֵּם חוֹלֵץ לָהּ וְנוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּה:

פרק קודם פרק הבא