סימן קסח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א מִשֶּׁיִּבֵּם הַיָּבָם אֶת הַיְבָמָה, הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְיָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ:
ב גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ קֹדֶם שֶׁפָּרַע לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, דִּינָהּ כְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁגֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ, שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת:
ג יְבָמָה, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ, אֵין הַיָּבָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר כְּלוּם מִכָּל נִכְסֵי אָחִיו. וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן מַתָּנָה, אוֹ חָלַק עִם אֶחָיו בִּנִכְסֵי הַמֵּת, בֵּין קֹדֶם יִבּוּם בֵּין אַחַר יִבּוּם, לֹא עָשָׂה כְּלוּם:
ד הִנִּיחַ אָחִיו פֵּרוֹת מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
ה הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין אוֹ מִטַּלְטְלֵים, יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם הִנִּיחַ מָעוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה הוּא חַיָּב לְאָחִיו מָנֶה, מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּפֵרוֹת תְּלוּשִׁין וּמִטַּלְטְלֵין וּמָעוֹת, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם כָּתוּב בַּכְּתֻבָּה: מְטַלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי, לְדִבְרֵי הַכֹּל יִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא כָּנְסָהּ, אֵין נוֹתְנִים הַנְּכָסִים לְיָדוֹ, אֶלָּא מוֹצִיאִין כָּל הַמִּטַּלְטְלִין וְהַמָּעוֹת מִיָּדוֹ לְיַד בֵּית דִּין אוֹ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, (אֲבָל) הַקַּרְקָעוֹת הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת (ב"י בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א):
ו הַנְּכָסִים שֶׁבְּיַד הַיְבָמָה, מוֹצִיאִין אוֹתָם מִיָּדָהּ וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
ז אֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ וּכְנָסָהּ אַחַר כָּךְ סְתָם, אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר מִנִּכְסֵי אָחִיו, אֶלָּא אִם כֵּן יַתְנֶה בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ שֶׁכְּתֻבָּתָהּ עַל כָּל נְכָסָיו. וּבְלֹא גֵּרוּשִׁין, אִם מִתְרַצָּה לוֹ עַל מְנָת שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ אַחֲרָיוּת כְּתֻבָּתָהּ עַל כָּל נְכָסָיו, יָכוֹל לִמְכֹּר:
ח יְבָמָה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כְּתֻבָּה, אוֹ שֶׁמָּחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ, זָכָה בִּנִכְסֵי אָחִיו, וּמוֹכֵר וְנוֹתֵן כְּחֶפְצוֹ, וּכְשֶׁיַּכְנִיסֶנָּה יִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה מָנֶה, וְיִהְיוּ כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים:
ט יְבָמָה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, וְהִיא מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, אִם רָצָה כּוֹנֵס וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ. וְדַוְקָא שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ, אֲבָל אָסוּר לְהַשְׁהוֹתָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה (הַמ"מ פ"ב). וְדִינָהּ עִם יְבָמָהּ בָּתוֹסָפוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ. אֲבָל אִם לֹא כָּתַב לָהּ בַּעְלָהּ כְּתֻבָּה [אוֹ שֶׁמָכְרָה לוֹ], אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לוֹ, צָרִיךְ הַיָּבָם לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הָאַלְמָנוֹת. הַגָּה: וְכֵן אִם לֹא הָיוּ נְכָסִים לְבַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן, יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה מָנֶה מִשֵּׁנִי, כְּדִין אַלְמָנָה (טוּר). הָיוּ לָהּ בָּנוֹת מִן הַיָּבָם, אִם יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה עַל נִכְסֵי יָבָם, גַּם הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִן הָאַחִים. וְאִם אֵין לָהּ כְּתֻבָּה עַל נְכָסָיו, גַּם הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת מִן הָאַחִין, מִכָּל מָקוֹם הָאַלְמָנָה נִזּוֹנֵית כָּל יְמֵי מֵגַר אַלְמְנוּתָהּ (רַ"ן פֶּרֶק נַעֲרָה):