ה הַנִּטְעָן עַל הַפְּנוּיָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לִכְנֹס מִשּׁוּם לְזוּת שְׂפָתַיִם, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמַּחֲזִיקִים הַקּוֹל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לִכְנֹס. הַגָּה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא תֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, מֻתָּר לְכָנְסָהּ. וְכָל זֶה בְּקוֹל בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם וַדַּאי בָּא עָלֶיהָ, מִצְוָה לְכָנְסָהּ, אֲבָל אֵין כּוֹפִין עַל כָּךְ (שָׁם). וְאִם נִטְעֶנֶת מִשְּׁנַיִם, מֵרִאשׁוֹן אֵינוֹ אֶלָּא קוֹל בְּעָלְמָא, וְהַשֵּׁנִי הוֹסִיף בִּפְגָמָהּ, הַשֵּׁנִי מִצְוָה לְכָנְסָהּ. וְאִם נִטְעֶנֶת מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, הָאֶחָד נָשׂוּי וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ נָשׂוּי, מִצְוָה עַל שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לְכָנְסָהּ (ג"ז שָׁם). וְעַיֵּן לְעֵיל סִי' כ"ב אִם הִיא נֶאֱמֶנֶת עָלָיו. זוֹנָה שֶׁתָּבְעָה לְאֶחָד שֶׁנָּדַר לָהּ דָּבָר בְּאֶתְנָנָהּ, וְהוּא כּוֹפֵר, צָרִיךְ לִשָּׁבַע כְּמוֹ בִּשְׁאָר תְּבִיעוֹת (רִיבָ"שׁ סִי' מ"א). זֶהוּ שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה מָמוֹן, הַיְנוּ אִם כְּבָר נַעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה בְּמִקְרֶה, אֲבָל אָסוּר לָאָב לִתֵּן בִּתּוֹ לִזְנוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךְ לְהַזְנוֹתָהּ" (וַיִּקְרָא יט, כט) וְכָל הַמְּכִינָה עַצְמָהּ לִזְנוּת, בֵּין מִדַּעְתָּהּ בֵּין מִדַּעַת אָבִיהָ, הֲרֵי זוֹ קְדֵשָׁה, וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין בְּתוּלָה לִבְעוּלָהּ (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). וְרַשָּׁאִין הַבֵּית דִּין לִקְנֹס הַזּוֹנוֹת, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גָּדֵר. וּמַעֲשֶׂה בְּאַחַת שֶׁזָּנְתָה עִם הַכּוּתִי, וְחָתְכוּ אֶת חָטְמָהּ, כְּדֵי לְנַוְּלָהּ (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל י"ח):