סימן ב
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א לֹא יִלְבַּשׁ חֲלוּקוֹ מְיֻשָּׁב (טוּר) אֶלָּא יִקַּח חֲלוּקוֹ וְיַכְנִיס בּוֹ (רֹאשׁוֹ וּ) זְרוֹעוֹתָיו בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב, וְנִמְצָא כְּשֶׁיָּקוּם שֶׁהוּא מְכֻסֶה.
ב אַל יֹאמַר הִנְנִי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִי רוֹאֵנִי, כִּי הָקָּבָּ"ה מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
ג יְדַקְדֵּק בַּחֲלוּקוֹ לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הַפְּנִימִי לַחוּץ.
ד יִנְעֹל מִנְעַל יָמִין תְּחִלָּה, וְלֹא יִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ יִנְעֹל שֶׁל שְׂמֹאל וְיִקְשְׁרֶנּוּ, וְיַחֲזֹר וְיִקְשֹׁר שֶׁל יָמִין: הַגָּה: וּבְמִנְעָלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין לָהֶם קְשִׁירָה יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה (תוס' פ' בַּמָּה אִשָּׁה דס"א).
ה כְּשֶׁחוֹלֵץ מִנְעָלָיו חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה.
ו אָסוּר לֵילֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יֵלֵךְ ד' אַמּוֹת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ: הַגָּה: וִיכַסֶּה כָּל גּוּפוֹ וְלֹא יֵלֵךְ יָחֵף (אוֹר זָרוּעַ) וְיִבְדֹּק נְקָבָיו: וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לִפָּנוֹת בֹּקֶר וְעֶרֶב שֶׁהוּא זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ' ה' מה' דֵּעוֹת):