שולחן ערוך, אורח חיים סימן ר״ל

סימן רל

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס לְעִיר וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹל זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי; אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת אַחַר מ' יוֹם לְעִבּוּרָהּ, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבֹא, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר, כְּגוֹן הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִכְנַסְתַּנִּי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתָנִי לְשָׁלוֹם כֵּן תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְכו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְזוֹ הִיא תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְתְּבָה הִיא וְכָל דִּינֶיהָ בְּסִימָן ק "י.
ב הַנִּכְנָס לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; הִתְחִיל לָמֹד, אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָמוּי (פי' דְּנֶעֱלָם וְאֵינוֹ נִרְאֶה) מִן הָעַיִן.
ג הַנִּכְנָס לַמֶּרְחָץ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מֵהָאוּר הַזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהִצַּלְתַּנִי מֵהָאוּר הַזֶּה.
ד הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה; וּלְאַחַר שֶׁהִקִּיז, יֹאמַר: בָּרוּךְ רוֹפֵא חוֹלִים.
ה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא, לְטָב עָבִיד.