סימן תנז
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּשִׁעוּר הָעִסָה שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת בָּהּ מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ חִמּוּץ, וּמוּטָב שֶׁיְּמַעֵט בָּהּ, לָכֵן טוֹב לְקָרֵב הָעִסוֹת יַחַד בִּשְׁעַת הַפְרָשַׁת חַלָּה שֶׁיַּשִּׁיקוּ זוֹ בְּזוֹ, דְּשֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶם (אַחַת) שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּשִׁעוּר. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּעוֹדָהּ עִסָה מִפְּנֵי הַמְּהִירוּת, יַפְרִישֶׁנָּה אַחַר אֲפִיָּה מִיָּד, שֶׁיִּתֵּן כָּל הַמַּצּוֹת בַּסַל וְהַסַל מְצָרְפָם לְחַלָּה; וְזֶהוּ הַדֶּרֶךְ הַיּוֹתֵר נָכוֹן. הַגָּה: וְאִם הָיָה בּוֹ שִׁעוּר חַלָּה וְשָׁכַח לְהַפְרִישׁ, יַפְרִישׁ אַחַר כָּךְ וַאֲפִלּוּ צֵרוּף סַל לֹא צָרִיךְ. וְאִם לָקַח מִמִּקְצָת הָעִסּוֹת, וּמִמִּקְצָת לֹא לָקַח, וְנִתְעָרְבוּ, צָרִיךְ לִקַּח חַלָּה מִכָּל אַחַת וְאַחַת אוֹ יָלוּשׁ עִסָּה אַחֶרֶת וְיִקַּח מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן עַל אוֹתָן שֶׁנִּתְעָרְבוּ. וְאִם מַכִּיר מַצָּה אַחַת שֶׁחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, נוֹטֵל מִמֶּנָּה עַל הָאֲחֵרוֹת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג וּמָרְדְּכַי ר"פ אֵלּוּ עוֹבְרִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת פ"ק דְּבֵיצָה).
ב הַלָּשׁ עִסָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, לֹא יִקְרָא שֵׁם לַחַלָּה עַד שֶׁתֵּאָפֶה, שֶׁאִם יִקְרָא לָהּ שֵׁם אֵינוֹ רַשַּׁאי לֶאֱפוֹתָהּ. וְאִם יַנִּיחֶנָּה כָּךְ, תַּחְמִיץ וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְשָׂרְפָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְאִם שָׁכַח וְקָרָא לָהּ שֵׁם, יַטִּילֶנָּה לְצוֹנֵן וְיִמְנָעֶנָּה מִלְּהַחְמִיץ. הַגָּה: וְאִם יֵשׁ כֹּהֵן קָטָן שֶׁלֹּא רָאָה קֶרִי, אוֹ גָּדוֹל שֶׁטָּבַל לְקֶרְיוֹ, מֻתָּרִים לֶאֱפוֹת הַחַלָּה בִּשְׁבִילוֹ (טוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַאֲכִילִין חַלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה לְשׁוּם כֹּהֵן (מַהֲרִי"ו). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמֻתָּר לוֹ בְּיוֹם טוֹב לָלוּשׁ פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר, כְּדֵי לִפְטֹר עַצְמוֹ מִן הַחַלָּה (רַ"ן ר"פ אֵלּוּ עוֹבְרִין).