סימן תקיח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הוֹצָאָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, הֻתְּרָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כְּגוֹן קָטָן וְלוּלָב וְסֵפֶר תּוֹרָה וְכֵלִים. הַגָּה: הַצְּרִיכִים לוֹ קְצָת, אוֹ שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִגְנֹבוּ אוֹ שְׁאָר פְּסֵידָא (הַגָּהוֹת סְמַ"ק וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם), אֲבָל אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אָסוּר. הַגָּה: וּמֻתָּר לִשְׂחֹק בְּכַדּוּר, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא טִיּוּל בְּעָלְמָא (תוס' וְר' יְרוּחָם); וְאִם הִנִּיחַ עֵרוּב, מֻתָּר לְטַלְטֵל וּלְהוֹצִיא כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרַת כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַיּוֹם כְּלָל (רַ"ן פ"ב דְּבֵיצָה).
ב אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא שׁוּם דָּבָר בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ עַכּוּ"ם. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לִשְׁלֹחַ לוֹ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר מַשְׁכּוֹן לְעַכּוּ"ם אַלָּם, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה (מָרְדְּכַי ספ"ק דְּבֵיצָה וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' פ"ק דִּכְתֻבּוֹת).
ג לָקַח עֵץ שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְשִׁפּוּד וְצָלָה בּוֹ בָּשָׂר, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁאֵינוֹ כְּלִי, אֶלָּא שׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזֹּקוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ אֵין עָלָיו בָּשָׂר כְּלָל. הַגָּה: וּלְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכֹּל, אֲפִלּוּ מֻקְצֶה (רַמְבַּ"ם פ"א וּמָרְדְּכַי ר"פ בַּכֹּל מְעָרְבִין).
ד מֻתָּר לְטַלְטֵל סֻלָּם שֶׁל שׁוֹבָךְ מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; אֲבָל סֻלָּם שֶׁל עֲלִיָּה, אָסוּר בְּטִלְטוּל.
ה לְהוֹצִיא גְּרָף שֶׁל רְעִי וּלְהַחֲזִירוֹ, כְּדִינוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ש"ח (סָעִיף ל"ה).
ו בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה בְּיוֹם טוֹב, אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הֲרֵי זֶה מְחַתְּכָהּ לַכְּלָבִים; וְאִם לֹא הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה וְלֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
ז מַתְחִילִין בַּעֲרֵמוֹת הַתֶּבֶן, אִם הִיא תִּבְנָא סַרְיָא (פי' סְרוּחָה) וְאִית בֵּיהּ קוֹצִים, שֶׁעוֹמֵד לְהַסָקָה.
ח נוֹטְלִים עֵצִים הַסְמוּכִים לְדָפְנֵי הַסֻכָּה וּמַסִיקִין בָּהֶם. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם זָרַק חֲבִילוֹת עַל הַסְּכָךְ, דְּאֵינָן בְּטֵלוֹת לְגַבֵּי הַסְּכָךְ אִם דַּעְתּוֹ לְהַסִּיקָן מֻתָּר לִטְּלָן מִשָּׁם.
ט בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת מוּכָנִים וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת.