סימן תקפה
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א צָרִיךְ לִתְקֹעַ מְעֻמָּד. הַגָּה: וְנוֹהֲגִין לִתְקֹעַ עַל הַבִּימָה בַּמָּקוֹם שֶׁקּוֹרִין.
ב קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע יְבָרֵךְ: לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, וִיבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ; הַגָּה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם יְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁכְּבָר יָצָא וּמְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ הָכֵי מְבָרֵךְ הַתּוֹקֵעַ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת (בֵּית יוֹסֵף וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן); וְיִתְקַע תַּשְׁרַ"ת ג' פְּעָמִים, וְתַשַׁ"ת ג' פְּעָמִים, וְתַרַ"ת ג' פְּעָמִים; הַגָּה: וְטוֹב לִתְקֹעַ בְּצַד יָמִין, אִם אֶפְשָׁר לִתְקֹעַ בְּכָךְ (מִנְהָגִים), וְכֵן יַהֲפֹךְ הַשּׁוֹפָר לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה (תְּהִלִּים מז, ו') (רוֹקֵחַ וּמַהֲרִי"ל).
ג אִם הִתְחִיל לִתְקֹעַ וְלֹא יָכוֹל לְהַשְׁלִים, יַשְׁלִים אַחֵר וַאֲפִלּוּ ג' אוֹ ד'; וְדַי בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁם הַתּוֹקְעִים הָאַחֲרוֹנִים בִּשְׁעַת בְּרָכָה; וַאֲפִלּוּ אִם בֵּרַךְ וְלֹא יָכוֹל לִתְקֹעַ כְּלָל, הַשֵּׁנִי תּוֹקֵעַ בְּלֹא בְּרָכָה וְלֹא הַוְיָא בְּרָכָה לְבַטָּלָה.
ד אַחֵר תּוֹקֵעַ וְלֹא שְׁלִיחַ צִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל; וְאִם הוּא מֻבְטָח שֶׁחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי לִתְקֹעַ. הַגָּה: וְדַוְקָא תְּקִיעוֹת שֶׁעַל סֵדֶר הַתְּפִלָּה אָסוּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְקֹעַ; אֲבָל תְּקִיעוֹת שֶׁתּוֹקְעִין מִיֹּשֶׁב, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלְּלִין מוּסָף, מֻתָּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְקֹעַ (כָּל בּוֹ); וְאִם אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר תּוֹקֵעַ מְיֻשָּׁב, רָאוּי שֶׁאוֹתוֹ הַתּוֹקֵעַ יִתְקַע גַּם כֵּן עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת; כִּי הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: גְּמֹר, (רַמְבַּ"ם וְא"ח); נוֹהֲגִין לְהַקְרוֹת לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת מִלָּה בְּמִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה, וְנָכוֹן הוּא.
ה הַנּוֹטֵל שָׂכָר לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְתַרְגֵּם בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב, אֵינוֹ רוֹאֶה מֵאוֹתוֹ שָׂכָר סִימַן בְּרָכָה.