סימן תקפח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א זְמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; וּמִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת הָנֵץ הַחַמָּה וָאֵילָךְ, וְאִם תָּקַע מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא. וְאִם שָׁמַע מִקְצָת תְּקִיעָה קֹדֶם שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּמִקְצָתָהּ אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, לֹא יָצָא. הַגָּה: וְאִם הָיָה שִׁעוּר תְּקִיעָה בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע בַּיּוֹם, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"ז סָעִיף ג'.
ב שָׁמַע ט' תְּקִיעוֹת בְּט' שָׁעוֹת בַּיּוֹם, יָצָא וַאֲפִלּוּ הֵם מִט' בְּנֵי אָדָם תְּקִיעָה מִזֶּה וּתְרוּעָה מִזֶּה וּתְקִיעָה מִזֶּה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בְּשֶׁלֹּא הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּקוֹל שׁוֹפָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְּאוֹתָהּ בָּבָא.
ג שָׁמַע ט' תְּקִיעוֹת מִט' בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּקְעוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד, לֹא יָצָא, שֶׁאֵין כָּאן פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. הַגָּה: וְאִם שְׁנַיִם תָּקְעוּ כְּאֶחָד כָּל הַסֵּדֶר, וַאֲפִלּוּ אֶחָד תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, יָצָא דְּיָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל הַשּׁוֹפָר (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּגְמָרָא פ' רָאוּהוּ בֵּית דִּין).
ד הָיָה זֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה רִאשׁוֹנָה וְזֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה אַחֲרוֹנָה, תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה אֶת שְׁנֵיהֶם.
ה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אֵין תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר. הַגָּה: וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אִם לֹא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי סוֹף פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין).