סימן ב
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א שְׁחִיטַת נָכְרִי, נְבֵלָה, אֲפִלּוּ הוּא קָטָן, וְאֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹבֵד אֱלִילִים הַגָּה: כְּגוֹן גֵּר תּוֹשָׁב (טוּר), וַאֲפִלּוּ אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ.
ב מוּמָר אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְתֵאָבוֹן, יִשְׂרָאֵל בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמֻתָּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ אֲפִלּוּ יִשְׁחֹט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְהוּא שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ הִלְכוֹת שְׁחִיטָה. וְאִם לֹא בָּדַק לוֹ סַכִּין תְּחִלָּה, אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ עַד שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ בַּסוֹף. וְאֵין לִתֵּן לוֹ לְכַתְּחִלָּה לִשְׁחֹט, אֲפִלּוּ כָּשֵׁר עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, בְּלִּי שֶׁיִּבְדֹק לוֹ כָּשֵׁר אֶת הַסַכִּין תְּחִלָּה, עַל סְמַךְ שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ בַּסוֹף. הַגָּה: מִי שֶׁשָּׁחַט וְהוֹצִיא טְרֵפָה, פַּעַם אַחַת, מִתַּחַת יָדוֹ, אִם לֹא הֻחְזַק בְּכָךְ, מֻתָּר לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ מִשְּׁחִיטָתוֹ. מִכָּל מָקוֹם דָּנִין בָּזֶה לְפִי רְאוּת עֵינֵי הַדַּיָּן בָּאָדָם הַשּׁוֹחֵט, אִם כְּבַר נִכְשַׁל וְרַגְלַיִם לַדָּבָר, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ, (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ ל"ג).
ג מוּמָר לְתֵאָבוֹן שֶׁשָּׁחַט, אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע, שֶׁשָּׁחַט בְּסַכִּין יָפָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן.
ד מוּמָר לְתֵאָבוֹן שֶׁשָּׁחַט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְיֵשׁ עִמּוֹ סַכִּין יָפָה וְשֶׁאֵינוֹ יָפָה, וְאוֹמֵר שֶׁבְּיָפָה שָׁחַט, נֶאֱמָן. וַאֲפִלּוּ אִם נִמְצָא בָּשָׂר בְּיָדוֹ, אִם יֵשׁ מֻמְחִין בָּעִיר, נֶאֱמָן לוֹמַר: מֻמְחֶה שָׁחַט לִי.
ה מוּמָר לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ לְדָבָר אֶחָד, אוֹ שֶׁהוּא מוּמָר לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, אוֹ שֶׁהוּא מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ חוּץ מִשְּׁתַּיִם אֵלּוּ, דִּינוֹ כְּכּוּתִי. (ר' יְרוּחָם). הַגָּה: וּמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בִּשְׁחִיטָה וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת בְּלֹא תֵּאָבוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס, דִּינוֹ כְּמוּמָר לְהַכְעִיס, (כָּךְ הֶעֱלָה הבֵּית יוֹסֵף מִדִּבְרֵי הָרֹא"שׁ).
ו מוּמָר לְאֶחָד מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק לוֹ סַכִּין, וּלְהָרַמְבַּ"ם צָרִיךְ. וְדַוְקָא בְּמוּמָר לַעֲבֵרָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא פָּסוּל לְעֵדוּת בַּעֲבֵרָה מֵעֲבֵרוֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק לוֹ סַכִּין, אֲפִלּוּ לְהָרַמְבַּ"ם (ב"י ושכ"כ הרמב"ם). הַגָּה: מִיהוּ אִם הוּא פָּסוּל לְעֵדוּת מִשּׁוּם שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מוּמָר לְכָךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא חָשׁוּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת, דִּינוֹ כְּמוּמָר לְכָךְ, (סְבָרַת בֵּית יוֹסֵף וְהָרַמְבַּ"ם).
ז מוּמָר לַעֲרֵלוּת, דִּינוֹ כְּמוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת. וְאִם אֵינוֹ עָרֵל אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר.
ח כּוּתִי, הָאִדָּנָא, דִּינוֹ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים.
ט צְדוֹקִי וּבַיְתּוּסִי, (הֵם הַנִּמְשָׁכִים אַחַר צָדוֹק וּבַיְתּוּס, מִתַּלְמִידֵי אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ, שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, וְאֵינָם מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה), שְׁחִיטָתָן אֲסוּרָה, אֶלָּא אִם כֵּן שָׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים עוֹמְדִים עַל גַּבֵּיהֶם וְגַם בָּדְקוּ לָהֶם סַכִּין. הַגָּה: מָסוּר דִּינוֹ כְּמוּמָר, וּשְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי). וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין (בֵּית יוֹסֵף סִימָן קי"ט בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א) וְעַיִּןִ לְקַמַּן סִימָן קי"ח.
י הִתְחִיל פָּסוּל לִשְׁחֹט וְגָמַר הַכָּשֵׁר, אוֹ שֶׁהִתְחִיל הַכָּשֵׁר וְגָמַר הַפָּסוּל, פְּסוּלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהִתְחִיל הַפָּסוּל בְּדָבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ נְבֵלָה, כְּגוֹן בַּוֵּשֶט אוֹ בְּרֹב הַקָּנֶה, אֲבָל אִם הִתְחִיל הַפָּסוּל בַּחֲצִי קָנֶה וְגָמַר הַכָּשֵׁר, כְּשֵׁרָה.
יא הָיוּ יִשְׂרָאֵל וּפָסוּל אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, פְּסוּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם כָּל אֶחָד סַכִּינוֹ בְּיָדוֹ. [הַגָּה] שְׁחִיטַת קוֹף, פְּסוּלָה, (אוֹר זָרוּעַ וְהוּא בְּתוֹסֶפְתָּא רֵישׁ חֻלִּין).