סימן כא
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַשְּׁחִיטָה שֶׁל הַקָּנֶה וְהַוֵּשֶׁט; הַשְּׁחִיטָה הַמְּעֻלָּה, שֶׁיֵּחָתְּכוּ שְׁנֵיהֶם בֵּין בַּבְּהֵמָה וּבֵין בָּעוֹף, וְלָזֶה יִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹחֵט; וְאִם שָׁחַט רֹב אֶחָד מֵהֶם בָּעוֹף, וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד כְּשֶׁיִּמְדְּדוּ אוֹתוֹ יִמְצְאוּ שֶׁהַנִּשְׁחָט הוּא רֹב; וְכֵיוָן שֶׁיִּמְצְאוּ שֶׁהַנִּשְׁחָט יוֹתֵר מֵחֵצִי, אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, דַּיּוֹ.
ב אִם שָׁחַט בִּבְהֵמָה הָאֶחָד כֻּלּוֹ וַחֲצִי הַשֵּׁנִי, וּבְעוֹף שְׁנֵי חֲצָאֵי סִימָנִים, פְּסוּלָה.
ג לֹא שָׁחַט רֹב הַסִימָן בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט וְנִתְהַפֵּךְ הַסִימָן וּגְמָרָהּ שָׁם, וּבֵין שְׁנֵיהֶם רֹב, כְּשֵׁרָה בֵּין בִּקְנֵה בֵּין בַּוֵּשֶׁט; לֹא מִבַּעְיָא אִם שְׁנֵי הַחֲתָכִים שָׁוִים בְּהֶקֵּף אֶחָד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָאֶחָד לְצַד הָרֹאשׁ וְהַשֵּׁנִי לְצַד מַטָּה, כָּשֵׁר, בֵּין אִם אָדָם אֶחָד שָׁחַט כָּךְ בִּשְׁנַיִם אוֹ בְּג' מְקוֹמוֹת, בֵּין שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנַיִם בִּשְׁנֵי סַכִּינִים; אֲבָל אִם הַכֹּל בְּצַד אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט מְעַט הִנִּיחַ זֶה הַמָּקוֹם, וְשָׁחַט לְמַטָּה אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּאוֹתוֹ צַד, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הָרֹב בְּמָקוֹם אֶחָד, וּכְשֶׁיֵּשׁ רֹב, אֲפִלּוּ בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי, כָּשֵׁר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁחִיטָה מְפֹרַעַת. (פי' גְּלוּיָה וְנִכֶּרֶת).
ד שְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּקֻלְמוֹס אוֹ כְּשִׁנֵּי הַמַּסְרֵק כְּשֵׁרָה. ה הָיָה חֲצִי הַקָּנֶה חָתוּךְ, וְשָׁחַט בּוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לְרֹב וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִקַּב הַוֵּשֶׁט (בֵּית יוֹסֵף), כָּשֵׁר; וְכֵן אִם הִתְחִיל לִשְׁחֹט בַּמָּקוֹם הַשָּׁלֵם, וּפָגַע בַּחֲתָךְ, וְהֶחָתוּךְ מַשְׁלִימוֹ לְרֹב, כָּשֵׁר.