סימן מ
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א הַלֵּב יֵשׁ לוֹ ג' חֲלָלִים, נִקַּב לְאַחַד מֵהֶם טְרֵפָה, וַאֲפִלּוּ אִם חֵלֶב טַרְפָּשׁ הַלֵּב סוֹתְמוֹ, אֲבָל אִם שֻׁמָּן הַלֵּב עַצְמוֹ סוֹתְמוֹ, כָּשֵׁר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מֵהָנֵי סְתִימַת שֻׁמַּן הַלֵּב וּכְדְאִיתָא בְּסָמוּךְ סוֹף סי' זֶה (כָּךְ מַשְׁמָע מִמָּרְדְּכַי פא"ט וְהג' אֲשֵׁרִי), וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם.
ב נִקַּב וְלֹא הִגִּיעַ לֶחָלָל, אִם מֵחֲמַת חֹלִי, כְּשֵׁרָה; וְאִם בְּקוֹץ אוֹ בְּמַחַט, טְרֵפָה.
ג נִמְצָא מַחַט בַּלֵּב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר בַּחוּץ, טְרֵפָה, וְהוּא הַדִּין אִם נִמְצָא בְּטַרְפֵּשָׁא דְּלִבָּא. הַגָּה: מִיהוּ, אִם לֹא נִמְצָא רַק בַּסִּמְפּוֹן הַגָּדוֹל שֶׁבַּלֵּב וְקוּפָהּ לְבַר, דְּהַיְנוּ לְצַד חֲלַל הַלֵּב, אִם רֹאשׁ הַמַּחַט כְּגַרְעִין שֶׁל תְּמָרָה, כְּשֵׁרָה (ד"ע בְּפֵרוּשׁ בה"ג) דְתָלִינָן דְּנִכְנַס דֶּרֶךְ הַגַּרְגֶּרֶת לַסִּמְפּוֹן שֶׁבַּלֵּב, וּמֵאַחַר שֶׁרֹאשׁוֹ לְמַטָּה אֵין סוֹפוֹ לִנְקֹב, וְהַבְּהֵמָה תִּפְלֹט אוֹתוֹ עַל יְדֵי כִּיחָהּ וְנִיעָהּ.
ד קְנֵה הַלֵּב שֶׁהוּא קְנֵה שֻׁמָּן שֶׁיּוֹרֵד בֵּין שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת הָרֵאָה, וְכֵן הַמַּזְרֵק (פי' כְּעֵין קָנֶה) הַגָּדוֹל שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לָרֵאָה שֶׁנִּקַּב לַחֲלָלוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, טְרֵפָה וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן ל"ד.
ה נִטַּל הַלֵּב, בֵּין בַּיָּד בֵּין מֵחֲמַת חֹלִי, טְרֵפָה.
ו יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם שֻׁמַּן הַלֵּב דָּבוּק בַּלֵּב וְאָדוּק מְאֹד, מַפְרִידִין אוֹתוֹ בְּסַכִּין, וְאִם נִמְצָא שָׁם אוֹ בְּעֹבִי הַלֵּב קֹרֶט דָּם, אָסוּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִמְצָא בַּחֲלָלוֹ. הַגָּה: נִצְרַר הַדָּם בְּעֹבִי הַבָּשָׂר הֲרֵי הוּא כְּקֹרֶט דָּם וּטְרֵפָה (א"ו הָאָרֹךְ); ע"ל סוֹף סִימָן מ"ו בְּדִין לֵב שֶׁנִּסְרַךְ לְמָקוֹם אַחֵר.