סימן קנב
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א עוֹבֵד כּוֹכָבִים הָעוֹשֶׂה מִשְׁתֶּה לְחֻפַּת בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל שָׁם אֲפִלּוּ אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְשַׁמָּשׁ שֶׁלּוֹ עוֹמֵד עָלָיו וּמְשַׁמֵּשׁ. וּמֵאֵימָתַי אָסוּר, מִשֶּׁיַּתְחִיל לְהָכִין צָרְכֵי הַסְעֻדָּה; וּלְאַחַר יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, ל' יוֹם. וְאִם אוֹמֵר שֶׁמַּזְמִינוֹ בִּשְׁבִיל הַחֻפָּה, אָסוּר עַד י"ב חֹדֶשׁ; וּלְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ מֻתָּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדָם חָשׁוּב.
ב אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשֶׂה חֻפָּה שׁוֹלֵחַ לְבֵית הַיִּשְׂרָאֵל עוֹפוֹת חַיִּים אוֹ דָּגִים, מֻתָּר. וְהוּא הַדִּין דְּמֻתָּר אִם שָׁלַח לוֹ לְבֵיתוֹ בָּשָׂר שָׁחוּט כְּדִינוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ).