שולחן ערוך, יורה דעה סימן רט״ז

סימן רטז

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א קוּנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶם וּבְגִדּוּלֵיהֶם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶם, וְכֵן אָסוּר בְּגִדּוּלֵי גִּדּוּלֵיהֶן, אֲבָל חִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן מֻתָּרִים, וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה גִּדּוּלֵי גִּדּוּלָיו מֻתָּרִים; וְכֵן הַדִּין אִם לֹא אָמַר: הָאֵלּוּ, אֶלָּא הָיוּ לְפָנָיו וְאָמַר: קוּנָם הֵם עָלַי. הַגָּה: וְכֶן אִם אָמַר פֵּרוֹת פְּלוֹנִי אוֹ מָקוֹם פְּלוֹנִי הֵם קוּנָם עָלַי, הֲוָה כְּאִלּוּ אָמַר: פֵּרוֹת אֵלּוּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"ן).

ב אָמַר: קוּנָם מַה שֶּׁאֲנִי אוֹכֵל אוֹ טוֹעֵם מֵהֶם, אִם הוּא דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֵה כְּגוֹן חִטִּים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶם וּבְגִדּוּלֵיהֶם; וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֵה כְּשֶׁזּוֹרְעִים אוֹתוֹ, כְּגוֹן שׁוּם וּבְצָלִים, אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אֲסוּרִים וְכֵן מַשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם אֲסוּרִים. וְכֵן אִם אָמַר: קוּנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עַל פְּלוֹנִי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶם וּבְגִדּוּלֵיהֶם.

ג אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוּנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶם וּבְגִדּוּלֵיהֶן. אָמַר: קוּנָם שֶׁאֲנִי אוֹכֵל אוֹ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם מִמַּעֲשֵׂה יָדַיִךְ, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֵה; אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֵה, אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אֲסוּרִין.

ד אָמַר לַחֲבֵרוֹ: קוּנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרָן אוֹ נְתָנָן לְאַחֵר, מֻתָּר; אֲבָל כָּל שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ, אָסוּר אֲפִלּוּ מְכָרוֹ וְאַחַר כָּךְ קְנָאוֹ אוֹ שֶׁנָּפַל וּבְנָאוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא בְּנָאוֹ בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. הַגָּה: אָמַר לוֹ: קוּנָם בֵּית אָבִי ךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת הָאָב, אָסוּר, דְּכָל יוֹצְאֵי חֲלָצָיו קְרוּיִין בֵּית אָב (מָרְדְּכַי ספ"ק דְּגִטִּין ובא"ע סִימָן קמ"ו ועס"ק י"ב).

ה אָמַר: קוּנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס בּוֹ, אָסוּר בּוֹ לְעוֹלָם בֵּין שֶׁמֵּת אוֹ מְכָרוֹ אוֹ נְתָנוֹ לַאֲחֵרִים; וְאִם נָפַל וּבְנָאוֹ, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹ וּבְמִדָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, מֻתָּר.

ו אָמַר: קוּנָם לְבֵיתְךָ זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, אָסוּר בּוֹ לְעוֹלָם, בֵּין שֶׁמֵּת אוֹ מְכָרוֹ אוֹ נְתָנוֹ לְאַחֵר בֵּין שֶׁנָּפַל וּבְנָאוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בְּמֵת אוֹ מְכָרוֹ אוֹ נְתָנוֹ, וְאוֹסֵר בְּנָפַל וּבְנָאוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בְּזוֹ וּמַתִּיר בְּזוֹ.

ז אָמַר רְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן: קוּנָם בַּיִת זֶה שֶׁאַתָּה נִכְנָס, וּמֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר, שֶׁהָאוֹסֵר דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּתוֹ, הֲרֵי הוּא בְּאִסוּרוֹ עוֹמֵד. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: קוּנָם לְבֵיתִי שֶׁאַתָּה נִכְנָס, אִם מֵת אוֹ מְכָרוֹ אוֹ נְתָנוֹ לְאַחֵר, מֻתָּר. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ: הֲרֵי אַתָּה אָסוּר בַּהֲנִיָּתִי, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ, אִם מֵת, יִירְשֶׁנּוּ, שֶׁזֶּה כְּאוֹמֵר: נְכָסַי עָלֶיךָ אֲסוּרִין. אֲבָל אִם אָסַר עָלָיו הֲנִיָּתוֹ וּפֵרֵשׁ: בֵּין בְּחַיָּיו בֵּין בְּמוֹתוֹ, אִם מֵת לֹא יִירְשֶׁנּוּ, שֶׁזֶּה כְּאוֹמֵר: נְכָסַי אֵלּוּ עָלֶיךָ אֲסוּרִים. וְע"ל סִימָן רכ"ג. הַגָּה: קָהָל שֶׁנָּדְרוּ כָּל מַה שֶּׁיִּגְבּוּ יִהְיֶה לְצֹרֶךְ בִּנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבִנְיַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ, יִתְּנוּ מֶחֱצָה לָזֶה וּמֶחֱצָה לָזֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּבוּ לְהַסְפִּיק א' מֵהֶם (בֵּית יוֹסֵף סוֹף סִימָן רכ"ח בְּשֵׁם תשו' הָרַשְׁבָּ"א). מִי שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנוֹ אוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יַלְוֶה מְעוֹתָיו לַאֲחֵרִים אִם לֹא בִּרְשׁוּת רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, מֻתָּר לְהַלְווֹת בִּרְשׁוּת הָאֶחָד, דְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מַשְׁמָע אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְ ךָ שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד (בֵּית יוֹסֵף סי' רכ"ח דַּף ע"ב ע"ד בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). מִי שֶׁנִּשְׁבַּע לְאִשָּׁה הַמְשֻׁדֶּכֶת לוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה עָלֶיהָ, וְקֹדֶם שֶׁכְּנָסָהּ נָפְלָה לוֹ יְבָמָה, מֻתָּר לְיַבְּמָהּ, דִּלְשׁוֹן עָלֶיהָ אֵינָהּ בְּמַשְׁמָע אֶלָּא אִם נְשָׂאָה תְּחִלָּה. וְלֹא יִכְנֹס הַמְשֻׁדֶּכֶת אֶלָּא אִם כֵּן יַתִּירוּ לוֹ שְׁבוּעָתוֹ (שָׁם סוֹף דַּף רע"ג בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א וְהִיא בְּסִימָן תתי"ב).

ח אָמַר לַחֲבֵרוֹ: כִּכָּרִי זוֹ אֲסוּרָה עָלֶיךָ, אֲפִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה אוֹ מְכָרָהּ לוֹ, אֲסוּרָה לוֹ. מֵת וְנָפְלוּ לוֹ בִּירוּשָׁה, אוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְאַחֵר וְהוּא נְתָנָהּ לוֹ, מֻתֶּרֶת לוֹ; שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא כִּכָּרִי, וְעַתָּה אֵינָהּ שֶׁלּוֹ.

ט אָמַר: קוּנָם בָּשָׂר וְיַיִן עָלַי, מֻתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְיַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ טַעַם. וְאִם אָמַר: קוּנָם בָּשָׂר וְיַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם אוֹ שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, אוֹ שֶׁאָמַר קוּנָם בָּשָׂר אוֹ יַיִן זֶה עָלַי, אָסוּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם (בָּשָׂר אוֹ) יַיִן.

י נִתְעָרֵב יַיִן זֶה שֶׁאֲסָרוֹ עַל עַצְמוֹ בְּיַיִן אַחֵר, אֲפִלּוּ טִפָּה בְּחָבִית, נֶאֱסַר הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַשְׁאִיל עַל נִדְרוֹ נַעֲשָׂה כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל בְּמִינוֹ.

יא הָאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ יֵינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אוֹ שֶׁל מָקוֹם פְּלוֹנִי. דִּינוֹ כְּדִין הָאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ יַיִן זֶה שֶׁאָסוּר בַּתַּבְשִׁיל שֶׁנָּפַל בּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן. וְהוּא הַדִּין אִם אוֹתוֹ יַיִן נַעֲשָׂה חֹמֶץ אַחַר הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא אָסוּר עָלָיו. אֲבָל מַה שֶּׁהָיָה חֹמֶץ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, מֻתָּר, דְּיַיִן אָסַר עָלָיו וְלֹא חֹמֶץ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א).

יב אָמַר: קוּנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים עָלַי, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן וְיַיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם, אֲפִלּוּ הוּא חָדָשׁ. וְאִם אָמַר: קוּנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אוֹ שֶׁאָמַר קוּנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ עָלַי, אָסוּר אַף בַּמַּשְׁקִים הַיּוֹצֵא מֵהֶם וּבַתַּבְשִׁיל שֶׁנּוֹתְנִין בָּהֶם טַעַם.

פרק קודם פרק הבא