סימן שנב
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א אֵין קוֹבְרִין הַמֵּת בְּתַכְרִיכִים יְקָרִים, אֲפִלּוּ לְנָשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל.
ב נָהֲגוּ לִקְבֹּר בִּבְגָדִים לְבָנִים.
ג הָאִישׁ אֵינוֹ כּוֹרֵךְ וּמְקַשֵּׁר הָאִשָּׁה, אֲבָל הָאִשָּׁה כּוֹרֶכֶת וּמְקַשֶּׁרֶת הָאִישׁ.
ד מַעֲצִימִין עֵינָיו שֶׁל מֵת; וְאִם נִפְתַּח פִּיו, קוֹשְׁרִין לְחַיָּיו. וּפוֹקְקִין נְקָבָיו אַחַר שֶׁמְּדִיחִין אוֹתוֹ בְּמִינֵי בְּשָׂמִים. וְגוֹזְזִין שְׂעָרוֹ. הַגָּה: וְצִפָּרְנָיו. וּמְדִיחִים אוֹתוֹ הֵיטֵב בְּכָל מָקוֹם, שֶׁיְּהֵא נָקִי מִכָּל טֻמְאָה (בִּנְיָמִין זְאֵב), וְטָחִין רֹאשׁוֹ בְּבֵיצִים טְרוּפִים בִּקְלִפָּתָן, שֶׁגַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם (כָּל בּוֹ).