סימן שנח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה, וְחִלּוּפֵיהֶן, וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, בֵּין אוֹתָם שֶׁהֵם לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין אוֹתָם שֶׁל אַחֲרֶיהָ, מֵאַחַר שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם, פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שָׁמַע; וּשְׁאָר הַמְּלַוִּין אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם, חַיָּבִים. וְעַיֵּן בא"ח סִימָן ע"ב.
ב אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע, כָּל שֶׁאֵין שְׁהוּת לְהוֹצִיאוֹ לְקִבְרוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע; וְאִם הִתְחִילוּ לְהוֹצִיאוֹ, אֵין מַפְסִיקִין כְּדֵי לִקְרוֹת. הַגָּה: וְיֵשׁ לְהַמְתִּין מִלְּקָבְרוֹ עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְשַׁעֵר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ רֹב הַקָּהָל; וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית לִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית. וְיֵשׁ מְקִלִּין בְּשֶׁל עַרְבִית, הוֹאִיל וּזְמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה (מְבֹאָר בא"ח סִימָן ע"ב).
ג בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כַּתָּפִים מְיֻחָדִים לָשֵׂאת אֶת הַמִּטָּה, אֲסוּרִים בִּנְעִילַת הַסַנְדָּל, שֶׁמָּא יַפְסִיק סַנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מֵהַמִּצְוָה. הַגָּה: יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁהָאֲבֵלִים יוֹצְאִים רִאשׁוֹן מִן הַבַּיִת, וְהַקְּרוֹבִים וְהַמִּטָּה אַחֲרֵיהֶם, וְהָרְחוֹקִים נוֹתְנִין הַמֵּת עַל הַמִּטָּה, וְלוֹקְחִים הָאֲבֵלִים וְהַקְּרוֹבִים הַמִּטָּה עַל כִּתְפֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ שְׁאָר הָעָם (כָּל בּוֹ). יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁמַּגִּיעִים עִם הַמֵּת לַקְּבָרוֹת, מַעֲמִידִים אוֹתוֹ כָּל ד' אַמּוֹת קֹדֶם שֶׁנִּקְבַּר (שָׁם וּב"ז); וְכֵן נָהֲגוּ הָאִדָּנָא לְהַעֲמִידוֹ ב' ג' פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו צִדּוּק הַדִּין, וּבְיָמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין אֵין צָרִיךְ לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ (מ"כ בְּשֵׁם מהרי"ל).