סימן שסב
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א הַנּוֹתֵן מֵתוֹ בְּאָרוֹן וְלֹא קְבָרוֹ בַּקַּרְקַע, עוֹבֵר מִשּׁוּם מֵלִין אֶת הַמֵּת. וְאִם נְתָנוֹ בְּאָרוֹן וּקְבָרוֹ בַּקַּרְקַע, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, וּמִכָּל מָקוֹם יָפֶה לְקָבְרוֹ בַּקַּרְקַע מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ.
ב נוֹתְנִין הַמֵּת עַל גַּבָּיו, וּפָנָיו לְמַעְלָה, כְּאָדָם שֶׁהוּא יָשֵׁן.
ג אֵין קוֹבְרִים ב' מֵתִים זֶה בְּצַד זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דֹּפֶן הַקֶּבֶר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם; וְלֹא הַמֵּת בְּצַד עֲצָמוֹת; וְלֹא עֲצָמוֹת בְּצַד הַמֵּת. אֲבָל נִקְבָּר הָאִישׁ עִם בִּתּוֹ קְטַנָּה, וְהָאִשָּׁה עִם בְּנָהּ קָטָן וְעִם בֶּן בְּנָהּ קָטָן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁיָּשֵׁן עִמּוֹ בְּחַיָּיו, נִקְבָּר עִמּוֹ בְּמוֹתוֹ.
ד אֵין נוֹתְנִין ב' אֲרוֹנוֹת זֶה עַל זֶה; וְאִם נָתַן, כּוֹפִין הָעֶלְיוֹן שֶׁיְּפַנֶּה. וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם עָפָר שִׁשָּׁה טְפָחִים, מֻתָּר.
ה אֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק, אֲפִלּוּ רָשָׁע חָמוּר אֵצֶל רָשָׁע קַל. וְכֵן אֵין קוֹבְרִין צַדִּיק וְכָשֵׁר וּבֵינוֹנִי, אֵצֶל חָסִיד מֻפְלָג. אֲבָל קוֹבְרִים בַּעַל תְּשׁוּבָה אֵצֶל צַדִּיק גָּמוּר (בֵּית יוֹסֵף).
ו שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה, אֵין לְקָבְרָם יַחַד.