סימן שפב
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א (אָבֵל) אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַנְדָּל, דַּוְקָא שֶׁל עוֹר; אֲבָל בְּאַנְפִּלְיָא שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל גֻמִּי אוֹ שֶׁל שֵׂעָר אוֹ שֶׁל עֵץ, מֻתָּר, שֶׁאֵין מִנְעָל אֶלָא שֶׁל עוֹר. וְאִם הוּא שֶׁל עֵץ וּמְחֻפֶּה עוֹר, אָסוּר.
ב חַיָּה מֻתֶּרֶת לִנְעֹל כָּל ל' יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לָהּ.
ג כָּל אָדָם מֻתָּר לִנְעֹל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סַכָּנַת עַקְרָב.
ד אָבֵל וּמְנֻדֶּה שֶׁהָיוּ מְהַלְכִים בַּדֶּרֶךְ, מֻתָּרִים בִּנְעִילַת הַסַנְדָּל, וּכְשֶׁיַּגִיעוּ לָעִיר, חוֹלְצִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִיא עִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֵין חוֹלְצִין עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לִרְחוֹב הַיְּהוּדִים.
ה אִם צָרִיךְ לַחֲלֹץ מִנְעָל בְּבֵית הַקְבָרוֹת אַחַר שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן שע"ה. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ יָחֵף מִבֵּית הַקְּבָרוֹת לְבֵיתוֹ אִם מֵת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם ר"י), וְלֹא רָאִיתִי נוֹהֲגִין כֵּן.