סימן שצד
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א אֵין מִתְקַשִּׁין עַל הַמֵּת יוֹתֵר מִדַּאי; וְכָל הַמִּתְקַשֶּׁה עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, עַל מֵת אַחֵר הוּא בּוֹכֶה; אֶלָא שְׁלֹשָׁה יָמִים לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, שְׁלֹשִׁים לְתִסְפֹּרֶת וּלְגִהוּץ.
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר הָעָם. אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הַכֹּל לְפִי חָכְמָתָם; וְאֵין בּוֹכִים עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִל' יוֹם; וְאֵין מַסְפִּידִין עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִי"ב חֹדֶשׁ; וְכֵן חָכָם שֶׁבָּא שְׁמוּעָתוֹ לְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ, אֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ.
ג יוֹצְאִין לְבֵית הַקְבָרוֹת וּפוֹקְדִים עַל הַמֵּתִים שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁמָּא עֲדַיִן הוּא חַי.
ד כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים יִרְאֶה הָאָבֵל כְּאִלוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין כְּתֵפָיו; מִשִּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, כְּאִלוּ זָקוּף כְּנֶגְדּוֹ בְּקֶרֶן זָוִית; מִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים, כְּאִלוּ עוֹבֵר לְפָנָיו בַּשּׁוּק; וְכָל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגֶד אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה; וְאִם נוֹלָד בֵּן זָכָר בְּאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה, נִתְרַפֵּאת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.
ה אֶחָד מֵהַחֲבוּרָה שֶׁמֵּת, תִּדְאַג כָּל הַחֲבוּרָה.
ו כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ חֲכָמִים, הֲרֵי זֶה אַכְזָרִי; אֶלָא יִפְחַד וְיִדְאַג וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.