ח ונהגו לעשותה עשרים ושתים שיטין, ואלו הן התחלות השורות: "שמע", הוי"ה של אחר "ואהבת", "את הדברים", "לבניך", "ובשכבך", "בין", "והיה", "מצוה", "בכל", "יורה", "עשב", "פן", "והשתחויתם", "השמים", "ואבדתם", "ושמתם", "אותם", "אותם", "בדרך", "ובשעריך", "אשר", "על הארץ". "לטטפת" הראשון חסר, "לטוטפת" השני מלא וי"ו. "לאות על ידך", אף ש"ידיך" הוא לשון רבים – מכל מקום חסר, יו"ד אחר הדל"ת. "מזוזת" הראשון בחד וי"ו, "מזוזות" השני בשני ווי"ן. "תירשך" חסר וי"ו אחר הרי"ש. "הטבה" חסר וי"ו אחר הטי"ת. וכן "לאבתיכם" חסר וי"ו אחר הבי"ת (טור). וכל זה בקבלה עד למשה מסיני. ויזהר במלא וחסר כבתפילין וספר תורה. ואם מילא החסר או החסיר המלא – פסול. (ובש"ך סעיף קטן ח יש טעות בתיבת "לבבך", וצריך לומר "לבניך".)